מפחדת

אני מפחדת, מפחדת מלהתאהב
זה אולי נשמע מוזר ממני אני תמיד הילדה החזקה הזאת, שלא בוכה מול אנשים, שתמיד מחייכת, זאת שאף פעם לא תישבר, אבל זה הכל בגלל שאני לא מרשה לעצמי להיות כזאת פגיעה .
שלא תטעו, היו לי הרבה חברים אבל אף פעם לא נפתחתי, לא יכלתי להציב את עצמי במצב פגיע, אני פשוט לא מסוגלת לסמוך על אנשים מספיק. כל פעם, לפני שהקשר נהיה רציני, שניה לפני שהכל נהיה אמיתי מידי, אני מסיימת, קשר מדהים נהרס בגלל פחד.. כל פעם זה תירןץ חדש אבל זה פחד.. אני תמיד חושבת על איך אני אפגע, איך אני אשבר, איך ישתמשו בזה נגדי ואני פשוט לא מסוגלת יותר אני חולמת על הרגע הזה שאמצא את הבן אדם שבאמת יגרום לי להפתח, שאוכל לספר לו הכל, שאסמוך עליו, שאדע שהוא כאן בשבילי ושארגיש איתו בנוח, שלא אפחד ממה שהוא יגיד כי הוא כאן איתי, בשבילי.
את האמת שיש הרבה אנשים שאפשר לסמוך עליהם אבל אני מחפשת משהו מיוחד, משהו שיגרום לי להרגיש כאילו זה הבן אדם שבאמת אף פעם לא יפגע בי.
כשמרגישים את ההרגשה הבלתי מוסברת הזו שמתפרצת בתוך הבטן ומתפשטת לכל הגוף וגורמת לך להתהפך ולחזור והכל פשוט מהתרגשות, מאושר טהור, מאהבה פשוטה.
אני מפחדת שלא יהיה לי דבר כזה, שלא יהיה לי את החצי שמשלים אותי, את הידיעה שיש לי מקום פשוט לפרוק, ולאהוב, לתת את כל האהבה שבי למישהו… אולי פספסתי את הבן אדם הזה? אולי בעצם אני עושה את טעות חיי בכך שאני לא נפתחת? אולי אני אתן לפחד להשתלט עלי? שימנע ממני להרגיש אהבה , רק אהבה פשוטה ששווה את כךלהעולם
אני רק מבקשת את הכוח להעז, לתת לעצמי להיפגע אך זה כל כך מפחיד.. אם רק יכולתי להבין מה אני מרגישה. מרוב כל החומות שבניתי סביבי אני לא יודעת אם אני מסוגלת לאהוב שוב.. פשוט מחכה למישהו שיהיה מסוגל לשבור את כל החומות האלה כי אני כבר לא מסוגלת… הריקנות, תחושת הבדידות, הריחוק מכילים אותי ואני פשוט רוצה להשתחרר מזה, להתנתק מהפחד שמכיל אותי ואוכל אותי מבפנים, שהורס כל דבר טוב שהיה לי.
אני רוצה פשוט להרגיש שוב, רגש פשוט, אמיתי, טהור, שיתן לי להבין שאני עדיין מסוגלת לאהוב ולהפתח.
אני מתגעגעת לתחושה הזאת, לאהבה הזו.. גם אם היא תהיה רק מצידי, לפחות זו תהיה הוכחה.. שנשאר בי משהו מעצמי, לא הכל הרוס ושבור…