סיפור אהבה בהוואי-5

כריס,הגבר הצעיר הנשוי שמאוהב בי,לקח אותי לחדרו.
דיברנו..במשך שעות,רק דיברנו,על מה שהיה.
"את כל כך יפה.."אמר כשכף ידו,נאחזת בכף ידי ואוחזת בה.החזקנו ידיים.הבטתי בפניו,בזיפי הפנים הלא מגולחים שלו.היה זה כאילו,שקע באבל.זה מה שגרם הצער.
"כריס.."אמרתי מביטה בו,כשהבחנתי בדמעות שזלגו מעיניו.רק אז הבנתי,איזה מין גבר רגיש יושב בפניי.הוא הביע חרטה עצומה על מה שגרם לי.
הוא שלח ידו אל הפנים שלי,מלטף אותי..בעוד אני מביטה בו,עצובה.הוא ידע עד כמה נפגעתי ממנו.הוא כל כך הצטער.
"לגביי מה שאמרתי לך במעלית.."נשך את שפתיו.
"אוי אל תגיד שלא התכוונת לזה.."אמרתי..
"לא חשבתי שארגיש ככה,מאיה.."הוא לחש לי.
"ראית בי שעשוע חולף..בכדיי להעביר את הזמן בכייף."קראתי פגועה.
"לא ממש."הוא ענה,"אבל,כשראיתי אותך בוכה..את יודעת אייך זה הרגיש מאיה? הרגשתי דקירה מכאוב בחזה שלי.לא יכולתי לנשום ,מרוב בכי.בלילה שהלכת,אני שכבתי במיטה שלי ובכיתי. זה הכאיב לי.זה כל כך הכאיב לי.הלב שלי ,נשבר.את גרמת לי להרגיש דברים,שלא ידעתי שאפשר להרגיש.בחיים שלי,לא אהבתי מישהי בצורה כזו.אני כל כך אוהב אותך,מאיה.שאין לך מושג כמה."הוא אמר..כשברגע לאחר מיכן..מחה את דמעותיי ונישק אותי..התנשקנו..שעה ארוכה.
מתוך אותה שיחה הבנתי:זה כואב לו.כואב לו,עליי.על מה שגרם לי.
"השארי איתי הלילה…"ביקש ממני,אוחז בידי חזק..אוחז בי קרוב אל ליבו.עיניו ברקו.
"אייני יכולה.."אמרתי..כששוב,הרגשתי ,אהובה.
"סינדרלה..הנסיך שלך זקוק לך."אמר בפניי.."אם תלכי,אמות מלב שבור."
כשהוא מלטף את פניי..מביט בעיניי..כשעיניו בורקות באור חזק.רק עכשיו הבנתי עד כמה רומנטית הנפש שלו.שכנראה היה,לפי מה שהוא מספר,שהתחתן עם הבחורה הלא נכונה.
"אשאר איתך.."הסכמתי לאחר שהרגיע אותי שוב בנשיקותיו העזות.מחבקת אותו חזק,חשה בנשימותיו העזות על צווארי.כאני מנחמת אותו בזרועותיו,מנסה להרגיע את כאבי הלב שלו.