סיפור החיים שלי 2:)

אז המחנכת שלי החליטה להעביר מקומות מהמקומות שקבענו לעצמינו. מה שאומר לשבת ליד בן מסויים.
אוף לא סובלת לשבת ליד בנים! פשוט דפוקים אחד אחד! בקיצור הסתכלתי ליד מי אני יושבת וזה היה אלירן! חח כאילו מה הסייכויים? אני די שמחתי כשראיתי שאני אשב לידו אבל באיזה מקום גם קצת נלחצתי כי אם כל הכבוד, מלחיץ לשבת ליד מישהו שאוהבים כל היום.
השיעורים שיש לנו עם המחנכת הם יותר בכיוון של חצי שיעור וחצי סתם לדבר במקום, אז באמת התחלתי לדבר עם חברות שלי שישבו בשולחנות לידי ואז שמתי לב שאלירן לא דיבר עם אף אחד.. הוא עוד לא הספיק להכיר חברים וקצת כאב לי עליו אז ניסיתי לפתח איתו שיחה והאמת שהיא מממש זרמה אז היה באמת אחלה. תוך כדי שדיברנו הרגשתי שסוף סוף אני אהיה מאושרת עם כל העצבים והלחץ של כיתה ט' וזה עשה לי תחושה טובה בבטן.
שנינו פטפטנים לא קטנים אז בשיעורים זה לא כל כך שילוב טוב להושיב אותנו ביחד אבל לא כזה אכפת לי. לדבר איתו זה כמו לדבר עם פסיכולוג שיודע להקשיב, לעזור אבל גם לספר על עצמו ועל דברים שקרו לו.

שעה אחרונה של היום: איכשהו אני והוא התחלנו להתווכח על מקרה שסיפרתי לו. כל אחד היה ראש בקיר ולא הסכים עם השני. זה הגיע להערות ממש אישיות וזה כבר נהיה ריב ממש לא נעים ואפילו פוגע!
באחת השיחות שלנו סיפרתי לו שאני חסרת ביטחון ופתאום הוא הזכיר את זה בריב! כאילו מה נראלך בכלל שאתה משתמש בסודות שאני מספרת לך נגדי?! מי אתה בכלל שתשפוט אותי על מה שאני?!
ממש כעסתי עליו ועל עצמי.. איך נתתי לעצמי להתאהב במישהו שאני בכלל לא מכירה? הלכתי בתחושה ממש רעה הביתה.. לא האמנתי עליו! הוא היה נראה באמת אחד איכותי..