~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 5 תגיבו 3>

ישבנו בקפטריה, אני, לייבל וקלואי.
"איפה ארון?" שאלתי את שתיהן לאחר זמן מה,
"אין לי מושג…הוא לא הגיע לשיעור…" לייבל ענתה לי, המגמה שלי היא כימיה, של לייבל וארון היא מוזיקה וקלואי תאטרון.
כן, כן אני יודעת מה אתם חושבים, אני היחידה המוזרה שלומדת מקצוע כזה…אבל האמת ש…אני דיי אוהבת את זה…
נזכרתי במשהו,
"קלואי מאמי, איך היה האודישן אתמול?" קלואי חייכה והסיטה את קצוות שיערותיה המוזהבות מאחורי אוזנה. שיערה של קלואי יותר בהיר שלי, שלי יותר זהוב ושטני, חוץ מזה ששלי גלי וארוך יחסית משלה שהיה חלק ויחסית קצר, לה יש עיניים כחולות ולי חומות בהירות..
"בסדר…" היא חייכה חיוך בישני, גלגלתי את העיניים…שתעשה טובה ותפסיק לעשות את עצמה ביישנית,
"ו…" שאלתי בחוסר סבלנות,
"קיבלתי את התפקיד הראשי!" היא זרחה מאושר.
כמה צפוי,
אני מרגישה קצת לא בנוח, אבל לפעמים אני מקנאה קצת בקלואי, על זה שהיא כל כך מושלמת…ומקבלת כול מה שהיא רוצה בהניד עפעף.
למה אלוה-ים נתן לחלק מזל ולחלק לא?!
"ואוו אני גאה בך!" אמרתי בשמחה, האמת קצת מאולצת.
לייבל תקתקה על השולחן בעצבנות,
תהייתי מה איתה… בדרך כלל היא אדישה לכול דבר שמסביבה וחוץ מזה היום את שיערה הגלי החום היא אספה לפקעת גבוהה והידקה כול שערה סוררת- זאת אומרת משהו עובר עליה. גבותיה היו מקווצות, היא נראתה מודאגת.
הנחתי עליה את ידי,
"את בסדר לייב?" שאלתי אותה בשם חיבה,
היא התנערה ממחשבותיה,
"כן…" היא חייכה, אך ידעתי שהיא משקרת.
גם לייבל לא חסר יופי, היא שחומה, בעלת שפתיים אדומות מלאות, אך רוב הגברים מעדיפים לתפוס ממנה מרחק, כי איך נגיד את זה…היא דיי מאיימת.
"אממ…אמבר?" קלואי חייכה במתיקות, מושכת בכתפיה,
היא רוצה משהו.
"כן?"
"יש מצב שאממ…ראיתי שאת, ראיתי שאת מכירה את הבחור החדש הזה, אממ איך קוראים לו? גראם?…בכל אופן..- הפסקתי להקשיב לה,
לא עוד פעם.
כאילו לא הספיקה לה ההיכרות המפגרת הזאת אתמול,
בדיוק כדיברנו, או יותר נכון -קלואי- דיברה ואני רציתי שהאדמה תקבור אותי, סאם עבר עם מגש ועליו אוכל ליד השולחן שלנו, הוא הביט בי בארס, חייכתי אליך נזכרת מה עשיתי לו באותו הבוקר, מבטו עבר ממני אל קלואי, הוא קרץ לה, וקלואי…טוב קלואי איבדה באותה שניה את היכולת לנשום,
התחלתי לצחקק, אירועי הבוקר עדיין היו טריים בזכרוני,

8:00 בבוקר, שיעור מעבדה.

נכנסתי לכיתה,
אדם הבריון האידיוט שבכיתה שלי זרק לעברי,
"אז מה שלומה של השמש, עדין מתפתחת מהתחת שלך?" אוחח הוא כל כך גס, לא הפניתי לו את מבטי, הוא ושאר האידיוטים צחקקו…כדרך הטבע חיפשתי את מבטו של שון,כמו תמיד כשהרגשתי בעמדה חלשה, שמתי לב שהוא בכלל לא נמצא…געגוע צבט לי את הלב…
התקדמתי אל מקומי והתיישבתי,
טוב היום אנחנו צריכים להכין במעבדה משהו שמתחיל בטרומולינו בלה בלה בלה…אין לי מושג, לא ממש הקשבתי,
איפה שון? המחשבה הזאת ריצדה במוחי.
פרופסור אלברט העביר לנו גיליון עבודה,
הפרופסור שב וחזר,
"להשים את החומצה רק לאחר שאתם מעבירים את הנוזל למבחנה!"
טוב חופר.
"כן נערי הצעיר מי אתה?" הרמתי את מבטי,
כבר שכחתי ממנו, עכשיו הוא לומד איתי גם כימיה?????
מה למגושם הזה ולכימיה?!
"אני חדש כאן…" הוא התקרב למורה והם התחילו לדבר בניהם, הוא נתן לו גיליון עבודה כמו לכולם.
לאחר כמה זמן צץ בי רעיון,
חיכיתי שסאם ילך להביא את הציוד הדרוש להמשך הניסוי.
התקדמתי בשקט רגע לפני שהוא חזר ושפכתי שתי טיפות של חומצה וברחתי למקומי, איך שסאם הגיע למקום מבחנה העלתה בועות שהציפו את כול הרצפה, כולם נכנסו לסרטים, והמורה שב והסביר שלא לדאוג שום דבר לא מסוכן,
נשפתי לרווחה.
כשנשמע הצלצול באתי מאחוריו ולחשתי לו באוזן בטון מתגרה,
"כבר אמרתי לך שהמשחק רק התחיל?"

"מה יש לך?" קלואי שאלה אותי כשנכנסתי להתקף צחוק,
"לא כלום חחחחח…" חייכתי לעצמי.
התכוונו לצאת מן הקפטריה, עברנו ליד השולחן של סאם, אני רואה שהוא הספיק למצוא לו חברים.
נוצר בינינו מבט, אך קצר ביותר…אני בספק אם דמיינתי או לא…אבל ראיתי איזה ניצוץ זדוני בעיניו הכהות.
אכן צדקתי, כאשר עברנו לידם הוא קם בפתאומיות,
ומה אם לא-
כל הספגטי שלו עף על החולצה שלי! הרמתי את מבטי בזעם, הוא גיחך, גיחך!
"היי גלר, לא נמאס לבגדים שלך להתנגש בספגטי?!" אחד מהשולחן ליד התבדח,
הוו לא לא מתעסקים איתי,
לקחתי מנה משובחת של ספגטי והתקדמתי אליו, לא היה אכפת לי מההשלכות וזרקתי את המנה הזאת עליו, כל חבריו הביטו בו, חלק בצחוק חלק בהלם,
"לא…ולשלך?" אמרתי בטון מנצח, לייבל טפחה לי על השכם. הסתובבתי לכיוונו של סאם,
"מצטער על זה גלר- הוא אמר בטון מזויף – אבל איך אמרת?…" הוא עשה את עצמו מפשפש בזיכרונו,
" 'חבל שהדבר היחיד שאתה טוב בו זה להפיל דברים' אני שמח לבשר לך שמצאתי לזה שימוש מעולה!" הוא חייך,
לקחתי מנער מסכן את השתייה בעודו שותה מן הקשית ושפכתי על ראשו של סאם לאט, וכמו תמיד הוא פשוט לפת את ידי באגרסיביות והוריד אותה למטה, שחררתי אותה מהר והשכלתי עליו פירה (טוב, זה לא היה ממש נראה כמו פירה…) אך הוא התכופף וזה פגע במישהו אחר.

טוב אני לא יודעת איך זה קרה,
אבל ממריבה קטנה של סאם ושלי, הרמנו את כול בי"ס על הרגליים למלחמת אוכל,
זה היה מצחיק ומבדר- טוב לפחות עד שסאם שפך על ראשי דייסה מגעילה.
ואיך לעזאזל רק אותי ואת סאם שלחו למנהלת?!
החיים לא הוגנים!