צהריים עם מוקדון

אני ואלכסנדר מוקדון ישבנו לאכול צהריים יחד פעם.
הוא היה גבר נאה, מוקדון
עיניים בהירות, מהסוג שגורם לכל אישה להרטיב קצת את התחתונים הזעירים שלה.
הזמנתי סלט קיסר, אני זוכרת
רוטב אלף האיים, בתוספת חמוצים כבושים בצד.
אחרי שסיימנו לאכול הוא הבטיח שישלח לי מכתב למחרת,
הוא באמת שלח.
אהבתי את אלכסנדר, הוא אהב את עצמו גם
לפעמים הוא היה מזיין אותי כל כך חזק
רק כדי שלא תהיה לי היכולת לזוז מהמיטה כדי לעזוב אותו.
הוא היה לא רע, בנוסף לזה שהיה חכם נורא
הוא ידע כל מיני דברים, גם כאלו שלא באמת חשובים וסתם תופסים המון נפח בראש,
אני חושבת שזו אחת מהסיבות שהוא התחיל לשתות
או אחת מהסיבות שהוא נהיה עצוב כזה.
אני ואלכסנדר תכננו לשבת יחד לאכול ארוחת צהריים,
אבל הוא לא השיב למכתב ששלחתי לו,
יום אחד אלכסנדר כבר לא היה.
איולאוס ואני התחלנו לאכול ארוחות ערב ביחד,
אין לו ריח של יין מהפה כשהוא מנשק אותי,
הוא גם לא מפחד שאלך, למרות שהוא צריך
כי ארוחות הצהריים עדיין שמורות לי ולמוקדון.