רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק רביעי : הנשיקה הראשונה של רומאו וחולייטה

רומאו , דנטה ומריאנו נכנסו לתוך רחבת הריקודים , שלושתם מחופשים לאבירים .
" אתה חושב שיזהו אותנו ככה?" לחש מריאנו בשעה שרומאו וחברו דנטה עטו על פניהם את המסכות שלהם.
" לא , אין סיכוי שהם ידעו שאנחנו באנו לפה. רוב הסיכויים, שויטוריו ולאונרדו בכלל לא יידעו שאנחנו נכנסנו לנשף התחפושות בלי הזמנה בכלל. " הוסיף רומאו בהרהור.
" אני הולך לחפש את נסיכת החלומות שלי." הודיע דנטה בפנים שמחות והלך לרקוד שם ברחבת הריקודים. לולי חמקה מאוקטביו בשביל שלא יבלבל לה במוח.
" אז זה אומר שסלחת לי?" שאל אוקטביו באכזבה. עיניה של לולי הביעו אחרת ממה שהוא הרגיש.
" לא . לא מגיע לך סליחה." הוסיפה לולי בעצבנות וחזרה לרחבת הריקודים כדי לרקוד עם לאונרדו. קרולינה וחולייטה הסתובבו כל פעם הלוך ושוב.
" וואו, חולייטה כל בית הספר הגיע לנשף התחפושות. יש לי תחושה שאני יודעת מי הגיע למסיבת יום הולדת שלך. את יודעת מי?" אמרה קרולינה במסתוריות.
"מי??? דברי אליי, קרו. אל תהיי כזאת מסתורית." קראה חולייטה והביטה מסביב . אבל היא לא ראתה אף אחד שהיה דומה לרומאו ולבן דודו מריאנו.
" אני לא רואה אף אחד בכניסה." חשבה חולייטה בקול.
" אולי זה יכול להיות שהם נכנסו לנשף התחפושות בלי הזמנה?" אמרה קרולינה בהרהור. חולייטה הביטה בה בפחד.
" חולייטה , מה עם פולו?" שאלה קרולינה בסקרנות. היא הרגישה משהו לפולו, שלא היה קשור לאהבה.
" מה זה אומר? קרו, עדיין לא חיפשתי אחר אותו כוכב קסום שהראתה לי סבתי נינה המנוחה. הוא מרגיש אהבה ואני במקום אחר. אני בכלל לא אוהבת אותו." הוסיפה חולייטה בהרהור. עודן מדברות זו עם זו, דנטה התקדם לעבר רחבת הריקודים בו בזמן שמלנה ישבה שם בלי אף אחד.
" את לבד?" שאל אותה דנטה בעניין. מלנה לא הבינה מה הוא רצה ממנה.
" כמעט. אחותי קטלינה עומדת שם עם חברתה לוליטה." קראה מלנה בשובבות.
" את תרצי לרקוד איתי? " דרש ממנה דנטה. היא לא ידעה מה לומר. " תגידי כן , נו בבקשה זה לא קשה כל כך.." צחק דנטה לעצמו.
" טוב, נו… אם אתה מבקש יפה, אז אני אומר כן." קראה מלנה בחיוך. דנטה הניף את האייפון שלו באוויר וצילם את הנשיקה שלו עם מלנה . מלנה הביטה בו במבט מוקסם. היא רצתה לרקוד איתו עוד ועוד.
רק שהיא לא הייתה מסכימה אם הוא היה מצלם אותה ללא רשות.
" כיף לך?" שאל דנטה בחיוך מקסים. מלנה הסתחררה מרוב אושר.
" מאוד. איתך אני נהנית." היא חייכה והתבוננה בו ללא אומר.
" טוב לדעת. מלה, אשמח לדעת אם את מרגישה.." היא עצרה והביטה בו כמו בתמונה. היו לה עיניים כחולות שהיה אפשור לטבוע בהן עמוק.
" מרגישה ? אני? " התבלבלה מלנה.
" לא חשוב , העיקר שכיף לנו ביחד.." השיב דנטה בהרהור.
" ברור, כי זה מרגיש כל כך נכון." הסכימה מלנה.
" את רואה שטעית לגביי?" קרא דנטה וחייך אליה. הוא הלך משם לעבר רחבת הריקודים.
מריאנו הסתובב לעבר רחבת הריקודים , קרולינה הביטה ברוקדים. היא עטתה עליה את המסכה שלה. בדיוק אז הוא התבונן לעברה , עיניו הביטו בה באהבה. כאילו זה היה להגיד ללא מילים " אני אוהב אותך". קרולינה נבהלה מכיוון שלא ידעה שהוא התבונן בה כמה רגעים.
קרולינה התבוננה במבט מלא קסם, היא לא תיארה אפילו לרגע שמדובר במריאנו שהיא דחה אותו והוא נמצא כאן בנשף התחפושות.
" מה יפהפה כמוך עומדת לבד ועיניה מסתכלות ברוקדים,? אני יודע כבר את שמך ואת הקול הענוג שלך שנוגע בי כל כך. זה כה כיף להיות פה לידך." אמר מריאנו ונישק אותה. קרולינה נסחפה אחריו , כולה מלאת רגשות.
*
רומאו וחולייטה התבוננו זו בזה כמנסים לומר את שעל ליבם ואינם מצליחים.
" אני לא מסוגל שלא לנשק אותך, בנשף התחפושות המפואר הזה, ליבך וליבי נקשרו. הייתי רוצה לשנות את המצב הקיים ולצפות שיהיה יותר טוב מחר. עלמת חן שכמוך , יודעת כמה אני צמא לאהבתך." אמר רומאו בתקווה.
" מי אתה???" תהתה חולייטה אך לא חשבה לרגע שזה יכול להיות רומאו מונטרו.
" בסוף הנשיקה תגלי מי אני!" קרא רומאו בשמחה והשניים התנשקו.
אחרי הנשיקה , מריאנו הוריד מעליו את המסכה וחשף את עצמו בפני קרולינה, אז קרולינה הבחינה שזה היה מריאנו.
" מריאנו?" קראה קרולינה בהלם , מריאנו התקרב אליה ורצה לנשק אותה אבל אז קולו של לאונרדו נשמע בכל רחבי הבית.
" רומאו מונטרו ומריאנו?! מה אתם עושים פה? לא ידעתם שאסור לבוא לכאן בלי הזמנה? לפי דעתי , חולייטה לא הזמינה אותך לפה. תעופו מפה כמה שיותר מהר! נו , תעופו מפה! יאללה לבחוץ! אתם לא רצויים כאן!" הטיח לאונרדו בפניו . הוא היה עצבני ונחוש לנקום ברומאו על כך שהעז לבוא לנשף התחפושות בלי הזמנה.
כשרומאו הסיר את המסכה מעליו , חולייטה הרגישה שזו הייתה חוצפה מצדו לנשק אותה כך. היא סטרה לו סטירה מצלצלת בפני כל האורחים. כל האורחים הביטו בהם, כולל קרולינה שהפנתה מבט מאשים כלפיי חולייטה שהעזה לנשק את מי שהיא אהבה.
" איך יכולת לעשות לי את זה? חולייטה, חשבתי שאת חברה טובה שלי. את נישקת את רומאו , אף פעם אני לא אסלח לך על כך." קראה קרולינה בכעס והביטה בה בשנאה.
" אני מצטערת , קרו. בבקשה תסלחי לי." קראה חולייטה בעצב. קרולינה ברחה לה וחולייטה רצה בעקבותיה לעבר החדר של סבה.
" חולייטה , אני מכירה אותך מאז גיל אפס, לא הייתי מסוגלת לחשוב שדווקא את , תחרבי את החלומות שהיו לי לגבי רומאו.. את ידעת שאני אוהבת אותו , נכון?" שאלה קרולינה בכעס.
" תביני , קרו. הוא נישק אותי ליד כולם. ועוד חצוף שכמוהו לא היה צריך לנשק אותי כך. אני יודעת שהיו לך פנטזיות וחלומות על רומאו, תסלחי לי, אנחנו כמו אחויות למה שנריב בגלל זה, אה?" קראה חולייטה בניסיון לפייס את קרולינה.
" את ידעת שאני מאוהבת בו ולא היה לך אכפת מזה לשנייה לא חשבת עליי , את אגואיסטית , חולייטה. את בן אדם נורא. הלוואי שפולו היה פוקח עיניים ורואה בדיוק איזו סוג של בת אדם את!" אמרה קרולינה ברגשות שנאה כלפיי חולייטה.
" תקשיבי לי רגע, קרו-" ניסתה חולייטה לומר אך קרולינה עצרה אותה.
" לא , אני לא אקשיב לך. הפעם תקשיבי את לי. את בן אדם שחושב רק על עצמו. אני הולכת." אמרה קרולינה וברחה משם בבכי. היא עברה אצל רוסה , כדי להגיד לה שלום אחרון לפני שהיא תמשיך לביתה.
" רוסה , אני הולכת. גמרתי עם חולייטה לתמיד." קראה קרולינה ברוגז. סומק פרח בלחיה.
" למה את כועסת על חולייטה , אתן לא חברות?" שאלה רוסה בדאגה. היא ניסתה לעצור את קרולינה מללכת.
" היינו חברות בעבר. אבל עכשיו , היא נישקה את רומאו, אותו אני אוהבת בכל ליבי. תסלחי לי אם אומר לך את זה , חולייטה היא חתיכת בוגדת וחושבת רק על עצמה." אמרה קרולינה בכעס.
" אולי תנסו לדבר ותשלימו?" שאלה רוסה ברוך.
" לא רוסיטה, נמאס כבר לדבר. אני פרשתי." חתמה והלכה משם בכעס על רומאו וחולייטה והנשיקה הראשונה שלהם.
חולייטה בכתה שם בחדר, בשבילה קרולינה הייתה האחות שאף פעם לא הייתה לה.