רומיאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה: פרק 1 – טיול לוורונה בחופשת הקיץ- חלק רביעי

הגעתו של פולו הביאה המון תקווה למשפחת קפורלה , מפני שויטוריו ראה בפולו חתן מושלם לבתו הצעירה חולייטה.
" ברוך הבא פולו, מה שלומך?" שאל דואנטו בשמחה. כל הנוכחים הרימו את מבטם לעברו.
" בסדר," ענה פולו בחיוך מקסים.
" כבר אתה יודע , אם דודי דואנטו נהיה נודניק , הוא יצא מהבית בפקודה שלי." התערב לאונרדו בשיחה.
" תודה רבה על ההזמנה שלכם ושהכנסתם אותי לביתיכם." אמר פולו ברגשות תודה.
" אם אתה נהנה פה , אתה חייב לדעת שהדלתות של הבית שלנו תמיד פתוחות בשבילך , ברוך הבא , פולו!" קראה איזבל בגנדרנות. ויטוריו הסתכל עליה מבט ממושך.
" תודה רבה שוב." ענה פולו.
" מה שלומך , נטליו?" שאל דואנטו את אחיו .
" בסדר. פחות או יותר." ענה נטליו בקצרה.
" נשתה לחיים קודם כול , משפחת קפורלה , לחיי פולו שמעתה הגיע לבואנוס איירס , שתסתדר פה ותקלט במהרה." הכריז ויטוריו בחגיגיות. כולם הרימו את הכוסות בידם ואיחלו לפולו דרך צלחה בחיים ובעתיד.
" תודה רבה באמת . לחיים לחיים יותר טובים." אמר פולו בחיוך.
" ובשביל החתיך של המשפחה שיחזור לבית הספר ויסיים את הבית ספר בהצלחה." אמר ויטוריו וטפח על שכמו של לאונרדו.
כאשר חולייטה ירדה במדרגות , לבושה בשמלה אדומה , היא ענדה שרשרת לב אדומה סביב צווארה. היא נעלה את נעלי העקב האדומות.
" והדבר הכי יקר לי בבית הזה , בתי היפהפייה חולייטה" הציג ויטוריו את חולייטה בתו בפני פולו.
פולו הביט בה מוקסם.
חולייטה גם הביטה בו במבט מהופנט.
" אתה לא יודע איך אני מרגישה , בבת אחת הפרידו אותי מחברי כיתתי מהבית ספר הקודם שלמדתי בו בורונה, אבא הודיע לי שאנחנו עוברים לארגנטינה ומעכשיו אני אלמד בבית ספר אחר. " פרסה חולייטה בפני פולו את רגשותיה לגבי הבית ספר החדש.
" את יודעת שאני מבין אותך לגמרי? גם אני עברתי לא מעט לבתי ספר חדשים , כל פעם היו מורים ומורות חדשות . אבל יש לי לא מעט ניסיון בחיים בקשר להתחלות חדשות. " קרא פולו בהדהות עם חולייטה.
"כמה המון!" קראה חולייטה , היא החזיקה בידה את כוס היין.
" כשאת מתחילה להכיר אנשים חדשים , ההתחלה תמיד נראית מפחידה . אבל אחר כך את תתרגלי." קרא פולו בניסיון לעודד את חולייטה.
" כמה מכוער , לא? אף פעם אין חברים חדשים. אי אפשר למצוא אותם." קראה חולייטה בחיוך עצוב.
" פחות או יותר . זה לא תמיד ככה. גם אם החברים שלי כבר לא איתי , אני נמצא בקשר תמידי עם הישנים. בקשר לחברים חדשים , אני בטוח שאת תוכלי למצוא אותם." אמר פולו כדי שהחיוך קטן יעלה על פניה של חולייטה.
" אני לא יודע מתי אני אראה אותם שוב. אני מתגעגע אליהם המון." קרא פולו בעצב. חוליטה חייכה אליו ממושכות.
" אני מבינה אותך לגמרי." קראה חולייטה בהזדהות.
" יש לי משהו בשבילך , מדובר במשהו מאוד מיוחד!" אמר פולו והוציא מכיסו קמע מזל והניח אותו בידה של חולייטה. " זה נקרא הקמע של המזל , תמיד הוא שמר עליי וגרם לזה שאכיר חברים ממש טובים. אני רוצה שתשימי את זה ביום הראשון שלך בבית הספר החדש." הכריז פולו בחגיגיות.
" מה זה?" שאלה חולייטה בטון סקרני.
" זה בשבילך , ממני באהבה!" אמר לה פולו בחיוך.
" אה , תודה! ומה קרה בזכות קמע המזל שלך?" התעניינה חולייטה.
" הכרתי אותך , מה יכולתי לבקש יותר מזה?" חייך פולו.
חולייטה התחילה לצחוק מרוב מבוכה.
*
" בוקר טוב אבא! בוקר טוב אימא!" אמרה חולייטה ונתנה נשיקה לשני הוריה.
" בוקר טוב נפלא!" חייך ויטוריו למראה חולייטה עם התלבושת האחידה החדשה . חולצת כפתורים כחולה וחצאית משובצת.
"בוקר טוב , חמודה ." קראה רוסה ומזגה לתוך הכוס של חולייטה חלב טרי.
"התלבושת החדשה מהממת עלייך , בתי! " החמיא ויטוריו לחולייטה.
" הייתי מעדיפה להמשיך את לימודיי בבית הספר הקודם!" קראה חולייטה בגעגוע.
" הבית ספר מצוין , וחוץ מזה , יש שם סגל של מורים מצוינים ותאמיני לי שאת תמותי על זה , חולייטה." ניסתה איזבל לעודד את חולייטה.
" את מפחדת?" שאל אותה ויטוריו לצורך ביטחון.
" לא , אני לא מפחדת. אני לא מפסיקה להיזכר בבית הספר הקודם שלי בורונה. אני לא יכולה לוותר. אני צריכה להודיע לכם שלאונרדו ממשיך לישון." קראה חולייטה בהרהור.
" אה , לא, עוד פעם? " קרא ויטוריו בכעס.
" לא , חכה אבא , לישון זה דרך אצלו להראות את הסבל שהוא עובר." קבעה חולייטה.
איזבל מנעה מויטוריו לקום ולעלות כדי להעיר את לאורנדו.
פתאום נשמע צלצול בפעמון הדלת. " אני אקום לפתוח! " קראה איזבל וקמה ממקומה מהר ככל האפשר.
" יום אחד את תביני אותי , בתי . שיהיה לך יום טוב , חמודה שלי." קרא ויטוריו ואירגן את עצמו ליציאה.
" גם לך.." אמרה חולייטה בשקט.
" יום טוב שיהיה לך , רוסה!" אמר ויטוריו ויצא לעבר המשרד שלו.
" אני רוצה לדעת הכול , ספרי לי!" רצה רוסה לחולייטה שהתיישבה על הכיסא.
" נדמה שפולו מוצא חן בעינייך , חמודה שלי! " קראה רוסה בהתלהבות.
" כל כך שאני רוצה לראות אותו שוב , אם הוא יהיה איתי , אז יכול מאוד להיות שהוא אהבת חיי." קבעה חולייטה.
" עכשיו את צריכה לאכול , את אוהבת ריבה , כן?" נעצה בה רוסה עיניים שואלות.
" בוודאי שריבה , אז מה?" קראה חולייטה ואכלה את הצנים עם הריבה.
*
דנטה , אוקטביו ופליפה הבחינו בחולייטה היפהפייה . חולייטה שלחה אליהם מבט תמה.
" תראו את הנערה הבלונדינית היפהפייה והמדהימה הזאת! " התלהב דנטה כאשר ראה את חולייטה.
" אני לא יודע , אני רק משער." תהה אוקטביו.
"היא תלמד איתנו בכיתה יב'?" שאל דנטה את אוקטביו שהביט בה בהלם.
" אני מאוד מקווה שכן ." ענה אוקטביו.
חולייטה הביטה סביבה בלחץ . " תגיעי מהר! אל תשאירי אותי לבד בבית הספר החדש." חשבה חולייטה בקול ואז עם כל המחשבות האלה , מישהי נעמדה מאחוריה ועצמה לה את העיניים.
" אני לא מפריעה לאף אחד , אז אל תציקו לי." קראה חולייטה כי היא חשבה שמדובר במישהו ממשפחת מונטרו.
כשהיא הסירה לה את הידיים , היא ראתה מולה את קרולינה , החברה הכי טובה שלה.
" אני לא מאמינה , קרו! לא , אני לא מאמינה! קרו , לא!" קראה חולייטה בהתרגשות .
" התחלנו ביחד ואנחנו הולכות לסיים ביחד את השנה הזאת , חולי!" הודיעה קרולינה בפנים שמחות.
" אני לא אשכח לך את זה , תודה , פשוט תודה . שהחלפת בשבילי את בית הספר שהיית צריכה ללמוד בו שנמצא אלפי קילומטרים מכאן." אמרה חולייטה ברגשות תודה.
" אני לא הולכת לנטוש אותך בזמן הקרוב , אני מאוד אוהבת אותך, חולי!" קראה קרולינה בהתרגשות.
ואז שקרולינה וחולייטה התנתקו מהחיבוק. הן ראו את רומיאו ומריאנו שהביטו בהן ." אני לא מאמינה , חולייטה , הנער שראינו בתמונה נמצא כאן בבית הספר." אמרה קרולינה בהלם והביטה על רומיאו ועל מריאנו שהביט בה ממושכות.
*
אוקטביו רדף אחר לולה בניסיון להחזיר אותה אליו. "לולי , תביני אותי , אנחנו לא יכולים להיות בנפרד במשך כל השנה בביה"ס. בבקשה." ביקש אוקטביו.
" היית צריך לחשוב על זה קודם." קראה לולי בכעס ואוקטביו ניסה לגעת בידה . אך היא סירבה לקבל את ההסברים שלו.
"כבר שנתיים שלמות שאתה עושה לי אותו דבר." אמרה לולי בכעס.
" אם אני אגיד לך שהשתנתי מאוד?" ניסה אוקטביו לדבר אל ליבה של לולי.
" אם אגיד לך שאני לא מאמינה לך לשום דבר?" החזירה לו לולי באותה הלשון.
" את יודעת שאת מעניינת אותי , אין לי אף אחת מלבדך." הצהיר אוקטביו בפני לולי.
" זה ברור שהיית עם מישהי אחרת!" אמרה לולי באכזבה.
" אז למה לא ענית להודעות ששלחתי לך בפלאפון?" שאלה אותו לולי בקול מאוכזב.
" כי ידעתי שאת לא תהיי בבית הספר. תסלחי לי אם זה הפריע לך, בסדר?" התעקש אוקטביו.
" כן , אני סולחת לך , בקשר לקשר בינינו . הקשר נגמר לתמיד. " הודיעה לו לולי בצער.
" נמאס לי ממך , אוקטביו." קראה לולי בעצבנות.

" את לא יכולה לומר לי את זה.." ענה אוקטביו בפליאה.
" בטח שאני יכולה להגיד לך את זה. מה אתה רוצה , שאני אהיה איתך כל השנה בשביל שיום אחד תעזוב אותי , לא! הקשר שלנו הסתיים ולתמיד." קראה לולי בעצבנות והלכה משם.
"לולי בבקשה.." קרא לעברה אבל היא כבר לא שמעה אותו.
*
כשרומיאו החזיר את מבטו , חולייטה וקרולינה כבר לא היו שם.
" נו , רומיאו ראית את החדשות?" שאל אותו מריאנו בעניין.
" כן , אבל אני לא רוצה שיהיו לי בעיות עם ברברה." אמר.
" איזה עצוב בשבילך , עכשיו כשאין לי חברה . אני הולך להנות השנה מאוד מאוד.
במיוחד עם הבלונדינית שלא יכלה להסיר את עיניה ממך.." קרא מריאנו בהתלהבות.
דנטה הופיע מאחור ופניו של רומיאו החווירו.
" אני הולך לחבר עליהן שירים .. הבחור שנמצא באמצע החצר." זמזם מריאנו ורומיאו התעצבן עליו.
*
"אני לא מאמינה , הבחור שראינו בתמונה נמצא בבית הספר. חולייטה."אמרה קרולינה ועדיין לא האמינה שזה נכון.
" גם אני לא מאמינה , קרו . זה היה מאוד מוזר וגם מפתיע." אמרה חולייטה והביטה בחולייטה בהלם.
" תסתכלי עליי בבקשה. " ביקשה קרולינה פתאום.
" אני מסתכלת עלייך , קרו ." אמרה חולייטה.
" חולייטה , את לא היית בורונה ונתקלת בו במקרה , לא?" שאלה קרולינה את חולייטה בסקרנות.
"כן , זה נכון." אישרה חולייטה.
"ועכשיו לגביי , אני לא מתכוונת לצאת לטיול בלי שיהיה לי חבר. " קבעה קרולינה.
" כן , בטח. את רוצה שאגיד לך משהו?" אמרה חולייטה כמעט בלחש.
" גם לי . " אמרה חולייטה והצביעה על פולו, אחר כך היא נופפה לו לשלום .
*
רומיאו וברברה עמדו בחצר. הם שוחחו.
"אל תדאגי אהובתי , את יודעת שבשבילי את היחידה. מה שקורה , שיש הרבה תלמידים חדשים בבית הספר. שאת אומרת תלמידות חדשות אסור לי להתקרב אליהן ,לא?" ניסה רומאו לפייס את ברברה.
" בסדר , אבל רק מולי. אבל אם אמצא אותך ביחד עם החדשות , הלך עלייך!" הסכימה ברברה ונישקה אותו.
*
" מה העניינים?" חייך פולו ובא לתת לחולייטה נשיקה על הלחי.
" פולו תכיר זאת קרולינה , קרולינה תכירי זה פולו, קרו ואני כמו אחויות." חולייטה הציגה את קרולינה בפני פולו. פולו העביר בה מבט חודר.
" כמו אחיות? אבל אמרת לי במפורש שאת לא מכירה אף אחד , שיקרת לי!" קרא פולו וכעס על חולייטה.
" לא , אני לא מבינה כלום. אבל הקמע של הביא לי המון מזל. תראי מי פה בזכות הקמע." קראה חולייטה בהתרגשות.
" כן , נכון . הקמע שהבאתי לך הביא הרבה מזל." שמח פולו.
" אני מניחה שאתה יודע שהחברה שלי הכי מקסימה בעולם!" קראה קרולינה בחיוך.
" כן , כן.. הכי מתוקה שמצאתי בבואנוס איירס!" החמיא פולו לחולייטה.
חולייטה צחקה מרוב מבוכה ונהייתה כל כך אדומה.
*
דנטה ומלנה הלכו ביחד.
" בקשר לצמחים , זה מה שלמדו בכיתה במדעים. " הסבירה מלנה לדנטה. דנטה הביט בה ממושכות והתקרב לעברה וניסה להוריד לה את המשקפיים.
" מה אתה חושב שאתה עושה? אני לא יכולה לקרוא בלי המשקפיים." העירה לו מלנה.
" אני לא מבין כלום, מה שאני עושה , זה שתסבירי לי מה קרה בינינו. קודם באלגנס את נתת לי נשיקה מטורפת. אחר כך כאן את לא שמה עליי ." לא הבין דנטה.
מלנה נרתעה ממנו והתרחקה ככל האפשר.
" אתה טועה , מפני שאני לא מסוגלת לעשות דבר כזה!!" שיקרה מלנה .
" אם את מתביישת או לא רוצה להודות, כלום. לא נביט זו בזה. אז לפחות תכירי בעובדה שאת נישקת אותי." הוסיף דנטה.
" ואתה תכיר בעובדה שיכולתי לשכוח אותך." עקצה אותו מלנה.
" כל כך הרבה נשיקות נתת לבחורים אחרים מסביב שאת לא מסוגלת לזכור מה נתת?" לא הבין דנטה.
" אני לא נישקתי אף אחד . אני לא נישקתי אף אחד. ואפילו זה לא היה באלגנס. ותן לי את החוברת שלי בבקשה." התקשחה מלנה והלכה משם.
*
"בני , אתה מנצל את זה שאני אוהבת אותך כן. "העירה איזבל ללאונרדו .
" סליחה , אימא . אני ישנתי." תירץ לאונרדו.
" לא אל תגיד לי שלא הצלחת להתעורר ונרדמת מחדש. בני , תבטיח לי שתתחיל את השנה הזאת בלי סיבוכים." ביקשה איזבל.
" כן , אימא! את יודעת טוב מאוד שמתי שאני מבטיח – אני מקיים!" הבטיח לאונרדו.
" ועוד בקשה קטנה , לאונרדו , אל תטוס עם האופנוע. אני פוחדת עלייך." קראה איזבל בהרהור.
" בסדר. אני זז." הוסיף ויצא משם.
*
" סליחה , סליחה … שלום , שלום. מה קורה?" התחנחנה ברברה בפניהן.
" לידיעתכן מימין זאת הכניסה , הבחור הזה עם השיער השחור הארוך קוראים לו רומיאו והוא החבר שלי . אנחנו הולכים להתחתן בקרוב מאוד." הודיעה להן ברברה בפנים מאושרות.
" איזה יופי. ברכותיי. קוראים לי חולייטה ואת יכולה להישאר רגועה . לא קרה כלום." חייכה חולייטה אליה אך קרולינה ניצבה למולה בפנים חתומות.
" תודה רבה . שלום." אמרה ברברה בחיוך.
" ולי קוראים קרולינה , אל תהיי רגועה כל כך. את יודעת כמה דברים הולכים לקרות במשך השנה ובכלל לא תשימי לב.." קראה קרולינה בעוקצנות.
" יכולים לקרות כל מיני דברים איומים. אבל מה שלא יכול לקרות , שיגנבו לי את רו." הזהירה ברברה.

" יכול להיות שלא יגנבו לך את רו , אבל יכול להיות שהוא יברח ממך כמו טיל." אמרה קרולינה בציניות. אחר כך היא פנתה לחולייטה ואמרה לה: " בואי , חולייטה.." חתמה והשתיים הלכו משם.
*
טקס של פתיחת שנת הלימודים התחיל . כל התלמידים עמדו בשורה כמו בצבא.
"מורים נכבדים . תלמידים חדשים ותלמידים ותיקים. מזכירות. אני רוצה להגיד ברוכה הבאה לתלמידי השנה הזאת. כמנהלת , בדרך הזאת נהפכנו לבין טובי הבית ספר בעיר. ולתוצאות הכי גבוהות של האוניברסיטה בעיר. בגלל זה ,תלמידים יקרים שעל ידי עבודה קשה ומאמץ אתם תצליחו להגיע יותר רחוק. בהצלחה לכולם. תודה על ההקשבה." הכריזה קתרין בחגיגיות.
לאונרדו התעכב בגלל שעבר תאונה עם האופנוע.
*
" בוקר טוב , תלמידים!" הכריזה המורה בהטעמה. היא פתחה ביומנה וקראה את השמות של התלמידים.
" שנתחיל?" המורה נעצה בהם עיניים שואלות.
"אלמנדה נוכחת?" שאלה המורה .
" נוכחת." ענתה לולי בקצרה.
" ארדמנדי נוכחת?" שאלה המורה.
" נוכחת." חייכה מלנה כשהרימה את ידה.
"ברמדו?" שאלה המורה שוב.
" נוכחת." ענתה סופיה בשקט.
" ברומלי?" שאלה המורה בפעם השלישית.
" נוכח." ענה דנטה בקול.
" ברומן?" שאלה המורה ברצינות.
" נוכח." אמר אוקטביו ברצינות.
" השנה הזאת יותר היסטרית מתמיד." מלמלה לולי בארסיות.
אוקטביו התפתל מרוב פחד.
" הרננדס?" שאלה המורה שוב.
"נוכחת." הרימה את ידה בעליצות.
" קפורלה חולייטה?" שאלה המורה שוב.
" נוכחת." השיבה חולייטה בחיוך.
" קפורלה לאונרדו?" שאלה המורה בקול.
אך מכיוון שהיא לא שמעה אף תשובה . היא לא אמרה עוד דבר.
בדיוק כשהוא נכנס , הוא נזכר לענות . " נוכח." מלמל שוב.
" הגעת מאוחר. קפורלה." אמרה המורה בזהירות..
" רומיאו מונטרו?" שאלה המורה פעמיים.
" את האחות של לאונרדו קפורלה , לא?" אמר לה ונעץ בה מבט מלא שנאה.
" למה אתה שואל?" שאלה חולייטה בהלם.
רומיאו הביט בה במבט משונה.
" מה קורה לך , למה אתה מסתכל עליי ככה?" התפלאה חולייטה.
" נוכח." ענה רומיאו והמשיך לבהות בה.
" בגלל שם המשפחה שלך , אני מסתכל עלייך ככה!" אמר רומיאו לבסוף.
" לאונרדו , בבקשה תשתדל להגיע בזמן בפעם הבאה." סיכמה המורה ביובש והלכה מהכיתה