רומיאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה: פרק הבכורה: טיול לוורונה בחופשת הקיץ:חלק שני

" את יודעת בדיוק מה מוצא חן בעיניי!" קרא נטליו בפנים שמחות.
" עשיתי משהו לא טוב , סבא?" שאלה חולייטה בעצב פתאום.
" טוב , זה תלוי." ענה נטליו בעצב.
" זה תלוי במה? " שאלה חולייטה ברצינות.
" הוא חי ? רנסו חי?" אמר נטליו והביט בחולייטה במבט חמור סבור.
" אני לא יודעת שום דבר על ההיסטוריה הזאת. רנסו מת , והבית של סבתא הרוס לגמרי. אין שום דבר . ורונה יפהפייה." קראה חולייטה בעצב.
" כן , כל כך יפה כמו שנינה שלי הייתה. אני האמנתי שהאהבה שלי תספיק בשביל שנינו. אני מתגעגע אליה כל כך.." אמר נטליו בעצב.
" גם אני , סבא . גם אני מתגעגעת אליה מאוד." התפרצה חולייטה בבכי וניגשה לחבק את סבא שלה נטליו.

*
דונאטו וויטוריו ישבו ליד השולחן ושוחחו.
" הבת שלך מקסימה!" קרא דונאטו בחיוך מוקסם.
" כן , האמת שכן .. כמו תכשיט." ענה ויטוריו בחיוב.
"אין חבר שרוצה לקחת את התכשיט?" שאל דונאטו בחיוך.
" לא שידוע לי , עוד לא עלתה לי האפשרות להציג אותה בפני בחור כלשהו." אמר ויטוריו.
*
" איזו תמונה יפהפייה , חולייטה!" אמרה קרולינה כאשר צפתה בתמונות שחולייטה צילמה במחשב הנייד של חולייטה.
" כן .. זה הבניין בו סבתא שלי התחתנה בו. כן.. " קראה חולייטה בחיוך ונזכרה בסבתא שלה.
"טוב , תחכי אל תעברי תמונות כל כך מהר. קרו, זאת התמונה שרציתי להראות לך עם המזרקה . כאן המזרקה שזרקתי לתוכה מטבע כסף כדי לבקש את המשאלה שלי." אמרה חולייטה בחיוך.
" את יודעת מה? הייתי רוצה להיות איתך ליד המזרקה ובאותה ההזדמנות לזרוק מטבע ולבקש שהמשאלה שלי תהיה שלא ניפרד לעולם." אמרה קרולינה וחולייטה החזירה אליה חיוך עצוב.
" אוי , קרו . כל החיים שלנו אנחנו ביחד שעכשיו החליטו להפריד בינינו. יהיה לי קשה להתחיל את השנה האחרונה שלי בביה" ס בלעדייך. את יודעת?" אמרה חולייטה בעצב.
"תתעודדי , נחשוב בצורה חיובית. את תכירי המון בנים חדשים ותצגי אותם בפניי , טוב?" אמרה קרולינה וניסתה להיות הכי חיובית בשביל חולייטה.
" לא , אני מאוד אתגעגע אלייך. באמת." קראה חולייטה בעצב.
"בואי נתעודד , קדימה! טוב! נמשיך לצפות בתמונות שצילמת בטיול.." אמרה קרולינה בחיוב.
" אני מאוד אוהבת אותך , קרולינה . את יודעת?" אמרה חולייטה וחיבקה אותה מאחור.
" גם אני .. חולי. מאוד. קדימה ." אמרה קרולינה בחיוך.
" קדימה.." הוסיפה חולייטה.
" אה , לא , הבחור יפהפה. " אמרה קרולינה כשראתה תמונה של חולייטה ליד המזרקה , הופיע שם גם רומיאו.
" איזה בחור?" קראה חולייטה בפליאה.
" הבחור הזה שבתמונה .. אני יודעת , למה לא רצית לספר לי שהיית עם הבחור? " אמרה קרולינה וצחקה.
" את משוגעת , אני בכלל לא מכירה אותו. קרו. אלו היינו מכירות אותו , היינו רואות אותו.." קראה חולייטה.
"חולייטה, הוא יצא יחד איתך בתמונה .. כבר גיליתי מה זה, זה סימן, חולייטה . זה סימן!" אמרה קרולינה בחיוך.
" לא, לא, לא!!!" ניגשה אליה חולייטה וקטעה אותה , " קרו , על איזה סימן את מדברת? כיוון שלא ראינו אותו , הוא לא בשבילי!" קבעה חולייטה.
"את צודקת , נראה לי שהוא בשבילי. עכשיו כשהוא בורונה , רחוק מאוד.. " אמרה קרולינה בחיוך.
"כן," אישרה חולייטה .
" תנסי להסתכל יותר על התמונה ולנסות להיזכר אולי ראית אותו , חולייטה?" ניסתה קרולינה לגרום לחולייטה להביט באופן ברור על התמונה.
" זה מאוד מוזר בשבילי, קרו. אבל אני לא ראיתי אותו אף פעם!" חתמה חולייטה.
*
" הבאתי לך עוד משהו , ברבי!" הכריז רומיאו בחגיגיות.
" עוד שרשראות?" ניסתה ברברה לנחש מה רומיאו הביא לה מוורונה.
הוא הציג בפניה את העגיל שהוא הרים כאשר העגיל בצורת הלב בצבע טורקיז היה שייך לחולייטה .
" זה נקרא עגיליי האהבה." אמר לה רומיאו בחיוך.
" בבקשה , רו. זה נקרא בעינייך עגילי האהבה .. אפשר לחשוב איזו מתנה נהדרת מצאת לי. זה באמת בשבילי?" צחקה ברברה בזלזול.
" כן , בטח.. הכול בשבילך.." ענה רומיאו.
*
" גם לי יש זכות להיות קנאית. גם לך קורה אותו דבר כמו שאני מרגישה או שלא?" כעסה סנדי על גספר , המורה לכימיה.
" אני? אני לא מקנא . חוץ מזה מה שאנחנו עושים בתוך כותלי בית הספר לגמרי אסור. " קרא גספר בציניות.
" אנחנו ביחד.. תמיד אנחנו נזהרים שלא יראו אותנו בתחום בית הספר. " קראה סנדי באכזבה.
" מה את רוצה? להתגרש אוליי?" קרא גספר והביט בה במבט חמור סבור.
בדיוק נשמעה דפיקה בדלת . הדלת נפתחה . איזבל הופיעה בפתח והסתכלה על גספר בעיניים שואלות.
" סליחה.. טעיתי בחדר. איפה החדר של המנהלת קתרין סולימן , מישהו מכם יודע?" שאלה איזבל בגנדרנות.
" תלכי ישר במסדרון משמאל . שם את תמצאי את מקום משכנה של המנהלת קתרין סולימן." הסביר לה גספר.
" תודה לך. מאוד לבבי מצדך." השיבה איזבל ברגשות של תודה והלכה משם.
*
" אני מבינה שהבחירה בבית ספר " סטאר הייתה מפני שהילדים שלך באו מתוך ביה"ס מאוד טוב שנמצא בוורונה, כאן מדובר בבית ספר יוקרתי ומדובר . לומדים בו טובי התלמידים . תוכלי לומר לי מה שם המשפחה של ילדייך?" שאלה קתרין והביטה בו בעיניים שואלות.
" קפורלה." ענתה איזבל וקתרין הסתכלה עליה בהלם.
" אז מתי מתחילים הלימודים?" שאלה איזבל ברשמיות.
" מחר . " ענתה קתרין בקצרה.
" מה קרה ? יש איזושהי בעיה?" שאלה איזבל והביטה בה בפליאה.
" לא , אין שום בעיה!" שיקרה קתרין . היא לא תיארה לעצמה שאותה איזבל , הייתה אשתו של ויטוריו.
*
" ברבי, האוכל מוכן, בואי!" קראה לה אמליה מן השולחן.
" אין לי חשק לכלום , אימא!" ענתה לה ברברה בעצב. היא נחה על המיטה.
היא מזגה לה ספגטי לתוך הצלחת .
" אתה רואה? הילדה לא רוצה לאכול.." הודיעה לו אמליה בפנים עצובות.
" ברבי.." ניסה ארתורו לדבר אל ליבו של ביתו.
" את תרצי שרומיאו יקח אותך באחת מהנסיעות שלו לוורונה? תתחתני איתו שם." הציעה אמליה לברברה.
" את משוגעת , אימא. אני צעירה מדיי בשביל להתחתן עם רומיאו." ענתה ברברה.
" ברור, כאילו שזה פשוט? תארגני מסיבה ותבקשי שמשפחתו של רומיאו תממן את המסיבה. אין לנו שום כסף בבית!" הודיע ארתורו לכל המשפחה.
" למה אין כסף בבית שלנו? נו תגיד לברבי למה אין לנו כסף? כי אתה, בספרד, בזבזת את הכסף של אבא שלי לחינם. הבטחת לנו במפורש שאותו הכסף יהפוך אותנו למליונרים." צעקה אמליה על ארתורו.
" כן , כן, כן.. בטח מה שאת אומרת. כאילו שהכסף הביא לנו עושר! עם השטות שאת מדברת.. איך שאת מדברת על אותו נושא?" צעק עליה ארתורו בכל הכוח.
" אין שום נושא שנדבר עליו בבית הזה, אני עדיין מחכה לפיצוי שלך על האבדון של הכסף של אבא שלי.. כל התוכנית שלנו להתעשר ירדה לטמיון.." אמר ארתורו באכזבה.
" אימא, די!! מספיק!!" ניסתה ברברה להפסיק את המריבה שבין הוריה.
" למה בגלל שוויתרתי? בגלל שאיבדתי את הכסף? " כעס ארתורו.
" יש לי את כל הסיבה שבעולם לכעוס עלייך , כי כל מה שעשינו בספרד היה להפוך לעניים." השיבה אמליה בכעס.
" עושה לי רע שאני נמצאת עוד שנה בבית הספר ובלי לספר לרומיאו על התוכנית שלי לקחת ממנו את הכסף שלו לאחר שאתחתן איתו." מחתה ברברה.
" מזל שרומיאו לא יודע , מסכן. על התוכנית שלך להתחתן איתו ולהותיר אותו בלי כסף!" קראה אמליה בעידוד.
" אם זה יקרה , אני אמות.." אמרה ברברה לבסוף.