"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק עשרים וחמש, ואחרון

פרק 25 ואחרון – תבחר

קמתי במהירות מן המדרגה אשר עליה ישבתי וירדתי בהמשך המדרגות.
התקדמתי במהירות לכיוון היציאה, כשאני חוצה את הסלון ומושכת את תשומת לבם של שחר ודניאל.
"איב?" דניאל קם במהירות מהספה, כנראה בגלל פניי הקודרות.
"אני ממהרת." אמרתי, ניסיתי להשוות לקולי יציבות ורוגע.
"זה חשוב." התעקש וידו אחזה בזרועי.
"זה שאתה נראה כמו אליל וחושב ככה לא אומר שאתה יכול לקבל הכל!" התפרצתי ושחררתי את ידי מידו.
"שחר…" דניאל נאנח והעביר את ידו בשיערו.
"איב היא לא אחותי," הוא התחיל להסביר לה, שחר לא הייתה נראת מופתעת,
"היא מישהי שאני אוהב." הוא אמר לפתע.
ואני הרגשתי את ליבי מתחבר שוב.
הוא אוהב אותי?
אותי?
"מה?" שחר הייתה נראת מבועתת.
"אני אוהב את שתיכן."הוא אמר והשפיל את מבטו.
"אז תבחר." אמרנו שתינו ביחד.
"לבחור?" הוא שאל, מבטו לא מבין.
"אבל איב לא אוהבת אותי בחזרה…" הוא אמר בשקט, הדמעות בצבצו בעיניי. הוא טעה. הוא לא ידע כמה אני אוהבת אותו. כמה אני רוצה שהוא יבחר בי.
"אני אוהבת אותך." אמרתי במהירות והרשתי לדמעה בודדה לזלוג במורד הלחי הימנית שלי.
מה אני אעשה אם הוא לא יבחר בי?
איך אתמודד עם עוד שברון לב?
"תצא עם כל אחת מאיתנו לדייט, היום." אמרה שחר,
"ובערב תבחר." היא הוסיפה מיד.
השחר המעצבנת הזאת. מתי בכלל היא הגיעה? לא שמעתי עליה אפילו פעם אחת.
הוא הנהן והעביר את מבטו ממני אליה ולהפך.
"אני אצא איתך לדייט ראשונה." היא קפצה במהירות. לפי דעתי זה טוב שהיא תצא איתו לדייט ראשונה.
כך אני אוכל לדעת עם מה אני מתמודדת.
°°°
באחר הצהריים, הייתי כבר לבושה ומאורגנת לדייט שלי עם דניאל.
הוא ושחר כבר יצאו לפני, ואני חששתי. פחדתי שהוא יעדיף אותה על פניי.
"את מוכנה?" הוא התקשר אליי. קולו היה רציני ומחושב.
"מוכנה." אישרתי וירדתי במדרגות.
"אז אני בחוץ." אמר.
"טוב." מלמלתי וניתקתי. יצאתי מהבית ונכנסתי במהירות אל תוך הרכב החדיש והיקר שלו.
"היי." הוא אמר בשקט והניח את ידו על ירכי.
"אני אוהבת אותך." אמרתי במהירות, הדמעות כבר זלגו על לחיי.
"קאפקייק שלי…" הוא מלמל ומחץ אותי אליו לחיבוק חם ואוהב.
"אני אוהב אותך." הוא נשק לראשי, ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה בין זרועותיו החסונות.
"למה אתה אוהב אותה?" ייבבתי. לא רציתי שהוא יאהב אותה. רציתי שהוא יאהב אותי. רק אותי. שהוא יהיה רק שלי.
"אני לא יודע." הוא אמר בשקט. השקט אפיין אותו כשהוא היה עצוב, או רציני.
ניגבתי את הדמעות ונרגעתי.
"תסע." פקדתי עליו, והוא עשה כמבוקשי.
°°°
הגענו אל פארק לאומי.
התיישבנו על הדשא והוצאנו חטיפים וקצת שתיה. הקמנו גם לפני אוהל, כבר הבנתי למה.
"לאן לקחת את שחר?" אמרתי ונשכבתי על הדשא הרך והנעים.
"חוף הים." אמר ונשכב גם הוא.
"נהנתם?" שאלתי והפנתי את מבטי אליו. הוא צחק ונשק למצחי. קפאתי תחת שפתיו. הן היו כה רכות וחמימות.
"את יודעת שהשתנת?" שאל ששפתיו התנתקו ממצחי.
"לטוב או לרע?" צחקתי מעט והנחתי את ראשי על חזהו.
"לטובה." ידו ליטפה את שיערי בעדינות.
"תודה." חייכתי חיוך קטן שהוא לא ראה.
"במי אתה הולך לבחור?" שאלתי. הייתי איתו ישירה. לא רציתי ללכת סחור סחור.
"אני לא יודע." אמר בכנות. גלגלתי את עיניי ונאנחתי.
לפתע שפתיו היו מוצמדות לשפתיי, והוא היה מעליי. נשקתי לשפתיו בעדינות, ידי ליטפה את לחיו בעדינות.
אחריי כחמש דקות כבר היינו בתוך האוהל, חצי ערומים.
אני הייתי בחזיה ותחתונים, ודניאל בבוקסר גברי וסקסי.
"אני אוהב אותך." הוא אמר כנגד עורי והוריד את חזייתי.
"אני אוהבת אותך." התנשפתי מעט ונשקתי לצווארו.
הוא נשכב מעליי,
"את כל כך יפה…"
°°°
"תבחר." אני ושחר אמרנו ביחד.
היינו בביתו של דניאל ודרשנו בחירה מיידית.
הוא היה נראה אבוד במעט והעביר את מבטו ממני, אליה, ממני, אליה.
"אני בוחר ב…" הוא נשך את שפתיו והביט בשחר. הוא בחר בה.
הייתי בטוחה בכך.
"אני בוחר בשחר."