שטן שלא ברא האלוהים- פרק 4

סניר:

"החומר הזה מאה אחוז טהור." שמעתי את מוריאל אומר, טופח על שקית ניילון אטומה.
התיישבתי על כיסא עור שחור והבטתי על פניו החמוצות של סמי שלא מרוצה במיוחד כמו מוריאל.
"גם אתמול אמרת שזה טהור, חרטטן." הוא התלונן וגרד את פניו בחוסר שקט.
"תפסיק להתלונן כמו כוסית ותסתפק במה שיש." התלונות שלו נהיו בלתי נסבלות, כל יום אותו הסיפור, אותן התלונות והקריז רק מתגבר יחד עם ההתמכרות שלו.
"אתה מכור, אתה חייב להרגיע אחי." "אני לא מכור!תן ת'שקית יבן זונה תן," הוא הכחיש בתוקף את ההתמכרות שלו לסמים.
מוריאל מסר לו את השקית וחתך חתיכה מהנייר כסף והפך אותה למלבן. הוא חורר אותה עם קיסם ושפך את החומר עליה.
הריח של המופיום היה חמוץ.
שתי נקישות דלת נשמעו בחלל החדר הגדול, קמתי מין הכיסא ופסעתי לעבר הדלת הסגורה.
כשפתחתי אותה, סולי, הבלונדינית האהובה עליי מכל עמדה מולי עם הבעת פנים חושנית שתמיד מצליחה להדליק אותי תוך שניות.
"היי סניר." היא לחשה בצרידות ונשכה בעדינות את שפתייה הבשרניות.
יש לי חולשה לנשים עם שפתיים כמו אלו, במיוחד לישבנים, ישבנים גדולים ורועדים.
ולה יש ישבן כזה, היא הייתה אחת הנשים השופעות שיצא לי לגעת בהן, ולהנות.
"היי סולי, כנסי נשמה יש הרבה חומר." קרצתי לעברה בשובבות והיא החזירה לי חיוך מרוצה וענטזה פנימה.
נקישות עקבייה הדהדו בחדרי הענק ועינהם של מוריאל וסמי זלגו לעבר המחשוף העמוק של סולי שלא ניסתה להסתיר ממנו אפילו לא חלק קטן. היא התיישבה על המיטה, שילבה את רגליה אחת בשנייה, והזיזה את רגלה העליונה בהתגרות, מושכת את כל תשומת הלב שלי אליה ואל כל פיסת עור חשופה בגופה השחום.
עיניה הירוקות נראו בבירור מתחת לאור הלבן של הפלורסנט התלוי בתקרה.
שיערה הארוך נשפך בגלים על כתפייה וגבה ולעזאזל כמה שהיא מושכת.
התיישבתי על ידה, רגליי היו מפוסקות וידיי משולבות. הבטתי בה, במבט שקוף ורעב, כבר יודעת מה אני רוצה ממנה.
"רוצה פס?" שאלתי אותה בקול צרוד ונמוך.
היא קימצה את שפתייה זו בזו ונדה את ראשה לשלילה עם חיוך שובבי שהתנוסס בשפתייה.
"אני רוצה…" היא לחשה והעבירה אצבע ארוכה על חזהי עד איזורי הרגיש.
"את זה." היא לחשה ונשכה את שפתייה בחושניות שרק בה יש.
"אח סולי סולי, אני מת על הרצונות שלך." חייכתי חיוך מתגרה, היא התיישבה על רגליי וריחה המתוק חדרו דרך נחיריי.
היא רצתה ללטף את פניי, אך תפסתי את ידה והבטתי עמוק עמוק בתוך עיניה הירוקות.
"בלי ידיים, חשבתי שאת כבר יודעת את זה." לחשתי בצרידות, היא נדלקה עוד יותר ונישקה את שפתיי חלושות.
"סניר." קולו של אחי קטע את הרגע הלוהט ביני לבין סולי ועיניי גלשו לעבר הדלת, היכן שאחי עומד.
"מה אלעד?" שאלתי עם מעט כעס, הוא תמיד אהב להרוס לי רגעים כאלו.
"הבוס מחכה לנו במשרד." הקמתי את סולי מעליי וקמתי מהמיטה כשאני מביט בעיניה המאוכזבות.
"תהני מהחומר." הוצאתי שקית ניילון קטנה מהכיס של הג'ינס הכהה שלבשתי וזרקתי לעבר ידה.
היא תפסה את השקית וקרצתי לעברה.
"קדימה, אין לו את כל היום." אלעד זירז אותי ויצאתי מהחדר.
"מה כל כך דחוף?" שאלתי את אלעד בשעה שעשינו את דרכנו למשרדו של אבינו.
"אנחנו בבעיה." הוא אמר והבנתי שזה יותר רציני ממה שחשבתי.
הגענו למשרד שלו, נכנסנו והתיישבנו על הכיסאות שממול אבי.
שילבתי את ידיי ורגלי רעדה בעוצמת טורבו מהעצבים שהשתלטו עליי.
רק לפני חצי שנה יצאתי מהכלא, אני לא מתכוון לדרוך שוב במקום הזה.
"אנחנו בבעיה, יש מלשין בצוות ועדיין לא ידוע לי כל כך מי זה.
המלשין הזה טיפטף מידע למשטרה ועכשיו הם בעקבותינו. כמו זנבות, כל העיניים עלינו. אני רוצה שתמצאו את הבן זונה המלשין ותסיימו איתו. אבל בזהירות, למשטרה בינתיים אין שום הוכחות. לפניי שיעלו עלינו אני חייב עורך דין צמוד שיהיה מוכן בכל רגע להוציא אותנו מהבור השחור הזה.
וסניר…אל תדאג, אני לא אתן לך לחזור לכלא." הבטתי בעיניו החומות והנהנתי בראשי.
כל כך שנאתי להרגיש רדוף, למרות שכל חיי הייתי רדוף במשטרות מסביבי אך עכשיו זה חשוף וידוע. צריך להיות זהיר ולא לפלוט שום מילה על יד אנשיו של אבי.
"כמה זמן יקח עד שיעלו עלינו?" אלעד שאל.
"זה עניין של ימים." הוא אמר והבנתי שצריך להיות זריז ולמצוא את המלשין.
"טוב, סמוך עלינו." אמרתי לאבי וקמתי מהכיסא ואלעד אחריי.
"סומך עליכם, יותר מכל אחד אחר." הוא אמר ולאחר דקה כבר היינו מחוץ למשרד שלו.
"יש לך כיוון?" שאלתי את אלעד בזמן שהוצאתי את חפיסת הסיגריות שלי מהכיס ביחד עם המצת.
"אין לי, אבל תהיה בטוח שברגע שיהיה לי, הבן אדם הזה יסבול בהתחלה ורק אז הוא ימות." הוא אמר בטון שאמר שהוא רציני.
"זה בטוח." הסכמתי איתו ותחבתי סיגריה אל פי.
אני ואלעד יצאנו מהבית ונכנסנו לרכב ×6 השחורה שלו.
"אל תעשן לי באוטו, הוא חדש." אלעד ביקש והתניע את רכבו.
"בסדר." אמרתי והדלקתי בכל זאת למרות התנגדותו.
"חתיכת חריאת מזדיין." הוא מלמל ויצא עם הרכב אל מחוץ לשער של הבית.
"יש עורכת דין פלילית תותחית, הוציאה המון אשמים כחפים מפשע." אלעד אמר ומבטי הופנה אליו.
"מי?" שאלתי בהתעניינות.
"נועה רגב, השכנה ממולנו." הוא אמר והאסימון נפל מיד. אמא של הילדה החצופה שביקשה ממני להנמיך את המוזיקה.
"אני אתקשר אליה." לקחתי את העניין על עצמי ואלעד הנהן בהסכמה.
לאחר נסיעה של עשר דקות, הגענו למרכז העיר וחנינו את הרכב מול הבית קפה של דוד.
המון עיניים בוחנות היו נעוצות בנו, כמו תמיד כשאנחנו נמצאים במקום הומה אדם. חלק מהמבטים נרתעים וחלק גדול מקרב הנשים זה משמח.
כולם מכירים אותנו, יודעים שאנחנו הבנים של…ויודעים במה אנחנו עוסקים.
"דוד!" אלעד מעק לעבר דוג שעמד עם פנים חמוצות מאחורי הדלפק.
"אחים שלי מה הולך?" הבעת פניו השתנתה וחיוך קטן התנוסס בפניו.
"וואלה, מה איתך?" אלעד אמר לו ונשען על הדלפק עם שתי ידיו.
המלצרית שעמדה מאחורי הדלפק הביטה בו עם עיניים פעורות ומפלרטטות במיוחד.
היא גם הייתה נורא מוכרת לי.
"דוד!" צעקה נשמעה מעבר המטבח ודוד גילגל את עיניו בחוסר סבלנות.
"גלי, תקחי מהם הזמנה." הוא פקד עליה והיא הנהנה עם חיוך קטן שחשף את שיניה הלבנות.
"מה תרצו להזמין?" היא שאלה בקול עדין והביטה בעיניים מהופנטות על אלעד שחייך בסיפוק.
הוא אוהב את שבנות מפלרטטות איתו, ההיפך ממני. אני אוהב אותן קשוחות וקשות.
"פעמיים קפה שחור, חזק ושהיה מר." הוא אמר קרוב אל פניה והיא כמעט ואיבדה את האוויר שלה.
"תרצו משהו מתוק עם הקפה?" היא שאלה.
"אותך." אלעד אמר וגרם ללחייה להפוך לסמוקות מהמבוכה.
"לא, רק את הקפה נשמה." אמרתי לה והיא סובבה את גבה והחלה להכין את הקפה שביקשנו.
"מה אחי?נדלקת?" שאלתי אותו בזמן שהתיישבנו סביב שולחן עגול בעל שני כיסאןת מסביב.
"מת על התמימות האלה." הוא אמר והוציא את חפיסת הסיגריות שלו מכיסו.
"אחי היא נערה, את בן שלושים עוד מעט. נראה לך שהיא בכלל בקטע?" תחבתי סיגריה בפי והדלקתי אותה.
"אל תזלזל ביכולות שלי, אתה יודע שהשגתי כל אחת שרציתי, אז היא תהיה בעיה?לא." הוא אמר בבטחון, משכתי בכתפיי קלות והבטתי סביבי.
"בהצלחה גבר." איחלתי לו בזמן שעיניי נתקלו בילדה החצופה מהבית שממול.
היא הסיטה מבט ישירות ברגע שהבחינה שהבחנתי בה.
היא ישבה שם עם עוד נערה.
היא לבשה שמלת צמר שחורה וגרביון שחור. היא נראית טוב הילדה, רק חבל שהיא ילדה.
אם היא הייתה שנתיים מעל גילה…אני בטוח שהיא כבר הייתה תחת ידיי, על מיטתי כשאני מעליה גורם לה לצעוק את השם שלי חזק וברור.