Everything has changed פרק 6

התקדמתי במהירות לכיוון הבניין, ליבי דופק חזק יותר ויותר עם כל צעד. הרגשתי כאילו אני מעופף על ענן או משהו. "הרבה זמן לא הרגשתי ככה" אמרתי לעצמי בשקט. מאיץ מעט את צעדי. "אווץ'" שמעתי לפתע "היי! אתה מוכן להסתכל לאן אתה הולך" הקול המשיך. הרמתי את מבטי לאט וראיתי מולי אישה נמוכה, בעלת שיער חום מתולתל ועיניים כחולות. "מצטער" אמרתי "התרגשות של היום הראשון" "ידעתי שאתה לא נראה לי מוכר!" היא אמרה וחייכה, "אני מכירה את כל מי שעובד פה במשרד. נעים מאוד, קוראים לי ג'ניפר, אבל כולם פה קוראים לי ג'יין" היא המשיכה בקולה הנעים. "קוראים לי שון. אני מתמחה פה" אמרתי, מנסה להתחבב על האישה. הרי, אני חייב להכיר פה כמה חברים חדשים, נכון? "היה נחמד להכיר אותך שון" היא אמרה וחיבקה אותי "נתראה אחר כך?" "כן אני אשמח" אמרתי בעוד ראיתי אותה מתרחקת. "התחלה טובה" חשבתי "עכשיו כל מה שנותר הוא להתחבב על הצוות שלי" נכנסתי למעלית וירדתי בקומה השמינית. הפעם, דלת העץ הגדולה הייתה פתוחה לרווחה ובפנים ישבה קבוצה של 5 אנשים, לוקאס בניהם. נשמתי עמוק ונכנסתי לחדר. "שלום לכולם, אני שון מייקלס" אמרתי בביטחון. "או, היי שון" לוקאס היה הראשון לדבר "בוא תכיר את כולם- פול, מקס, וויל וטיילור" הוא הצביע עליהם. פול, הבחור הימני היה גבוה וחסון, בעל שיער שחור קצר ועיניים שחורות. לידו, ישב מקס, בחור ג'ינג'י שנראה חביב, גם הוא בעל עיניים שחורות. הבא בתור, וויל, היה נמוך במקצת, בעל משקפיים גדולות, שגרמו לעיניים הכחולות שלו להיראות צלולות וגדולות. האחרונה בשורה, הייתה טיילור. היא בעלת שיער שחור חלק, ועיניים ירוקות עמוקות ומבינות. "העיניים שלה מזכירות מאוד את העיניים של ג'ייסון" העפתי את המחשבה מראשי. "אני פותח דף חדש היום- לא מתעסק בעבר" החלטה נגמלה בליבי והמשכתי לבחון את הצוות שעמד מולי. "לכל אחד יש מומחיות אחרת, לכולנו כאן כדי לעזור לך להוציא את הפרסומת הכי טובה שרק אפשר". לוקאס המשיך. "אני מומחה בדעת קהל" הפעם וויל שבר את הדממה הקצרה שנוצרה. "אני אחראי על החלק התכני והלוגיסטי- מצלמות, אביזרים, כל מה שתרצה" פול אמר בחיוך. "אני אחראי על התלבושות ועל התאורה" אמר מקס. "ואני הצלמת" טיילור אמרה ישר אחריו. "אז זה הצוות שלך שון, מעכשיו, אתה אחראי. אני כמובן פה כדי לעזור ולהדריך אותך כשתצטרך, אבל לדעתי, הדרך הטובה ביותר ללמוד- היא פשוט לנסות בעצמך" לוקאס סגר את דבריו והסתכל ישירות עלי, בוחן אותי לעומק במבטו. "תודה לכולכם." אמרתי, "בואו נתחיל לעבוד"
השעות עברו, והאמת שמסתבר שלייצר פרסומת, זה לא דבר כל כך קל. במיוחד כשמדובר בפרסומת לחברת טיולים מתחילה. במשך השעתיים הראשונות, ישבנו אני, לוקאס, וויל ופול על התכנון הכללי, בעוד מקס וטיילור התחילו לחשוב על התפאורה.
"טוב, לא יודע מה איתכם, אבל אני לא אתנגד להפסקה קטנה" אמרתי, אנחה קלה נפלטת מפי. "כן, זה רעיון טוב… לא אכלנו כבר כמה שעות" וויל אמר וגרם לכולנו לצחקק. "לא יאומן שזה הדבר הראשון שאתה חושב עליו" פול זרק וגרם לוויל להסמיק מעט, בצורה חמודה כמובן. "יאללה אז נלך לאכול?" טיילור אמרה וקמה ממושבה, מושכת אחריה את מקס. "כן, אתם יכולים לרדת, אני אסיים פה כמה דברים ואצטרף אליכם." אמרתי והלכתי לכיוון המחשב שהיה מונח על שולחן העץ הגדול. "אני אשאר פה איתך" לוקאס אמר בעוד שהשאר כבר היו בחצי הדרך למעלית. "תודה" אמרתי וחייכתי שנינו." תגיד" לוקאס אמר לאחר כמה דקות של שתיקה " מה אתה עושה היום בערב?" הוא המשיך ושאל, לחוץ מעט. "שום דבר מיוחד" אמרתי, מנסה לא להסגיר את גל ההתרגשות שהיכה בי לפתע. יכול להיות שהוא מזמין אותי לדייט? " אני וכמה חברים מהמשרד מתכננים לצאת לבר החדש הזה, וחשבתי, אולי תרצה להצטרף גם" הוא אמר חיוך רחב עולה על פניו. "אני אשמח" אמרתי והרגשתי וצביטת אכזבה קטנה. "מעולה! אז ניפגש שם בשמונה?" "סגור"
‌"אין מצב! אתם לא באים איתי סאם!" צעקתי לו מעבר לדלת. "נו שון! אתה לא יכול ללכת לבד! זה מסוכן ממש!" סאם אמר. "אני לא לבד" עניתי לו בקול שקט יודע עד כמה קשה לשנות את דעתו של סאם ברגע שהוא מחליט משהו. "אתה אפילו לא יודע מי מגיע" סאם אמר בקול נוקשה. "נו, בבקשה שון. אני דואג לך. אני מבטיח שלא נעשה בושות ואפילו לא נתקרב אליך!" קולו השתנה בבת אחת מנסה לגרום לי לרגשות אשם. "טוב בסדר נו, תבואו." אמרתי ביאוש, מבין שסאם לא הולך יוותר. "אבל אתם נשארים רחוק." הזהרתי אותו. "מבטיח" הוא אמר ונישק אותי על המצח. "אם!! תתארגני!! אנחנו יוצאים!" הוא צעק לבת זוגתו התרגשות קלה נשמעה בקולו. "אויש סאם" חשבתי בקול שולח לעברו נשיקה באוויר. "קדימה אבל! אני לא רוצה לאחר!" " אל תדאג" הוא אמר וקרץ. "אני בטוח שנגיע בדיוק בזמן".