Lost -הקדמה

'יש האומרים שאהבה היא החידה, היא התשובה, המסתורין, האמת. היא נצחית.
היא החמלה, התשוקה והנקמה. היא מקור החיים, היא משמעות החיים. היא הכל.' כתבתי את השורה נוספת על הדף, הכתיבה והאומנות ליוותה אותי מאז ומעולם, ברחוב כשהייתי שרה לעצמי כדי לא לפחד או לא לבכות, או כדי להרוויח כסף עם עוד כמה ילדים. נאנחתי קלות, חייכתי חיוך קטן והבטתי בחלון. הרוח נשבה בחוזקה והעיפה עימה עלים מן העץ של השכן. גררתי מעט את הכיסא וקמתי ממנו, התקדמתי משולחן הכתיבה הלבן שלי לעבר המיטה הזוגית המרווחת. התיישבתי עליה ואט אט הנחתי את ראשי על הכרית. זה אומנם לא הלילה הראשון שלי פה, אבל זה בהחלט ההרגשה. בכל פעם אני מגלה משהו חדש, על העולם, על התרבויות, הנימוסים. מי האמין שעד לפני זמן לא רב הייתי רק עוד נערה חסרת כל? נערה שלא היה לה דבר, ועכשיו יש לה הכל, כאילו זכיתי בחיים חדשים. כאילו נולדתי מחדש עם הזדמנות לחיות. ואם זאת אין לי דבר אחד. אהבה. החלל הריק שבתוכי זעק לטעום מזה. אף פעם לא התאהבתי אבל אהבתי שני אנשים בכל ליבי. הזקן האילם שלא דיבר והגברת שהייתה מביאה לי שמיכה או גקט חם לחורף. אם כל זה מעולם לא קיבלתי נשיקה אוהבת או ליטוף. הכאב שלי, הפחד שלי זה להתאהב. אני איבדתי את ההזדמנות לאהוב. איבדתי את האמונה באהבה.