lying in the snow – פרק 22 ♥

"תראי מי כאן"אמרה כשאני יורדת באיטיות במדרגות,רואה אותו עומד בדלת ומחייך.
"מה אתה עושה פה?"שאלתי לא מבינה
"אנחנו יכולים לדבר?"שאל
"על מה אתה רוצה לדבר?"שאלתי נאנחת
"שגב,תני לי הזדמנות"אמר
"אני אהיה למעלה"לין אמרה עולה במדרגות ועוברת אותי,נכנסת לחדרה.
"שכחת את הפלאפון שלך בבית"אמרתי יורדת במדרגות ומתיישבת על הספה
"שיט"אמר לאחר שחיפש את הפלאפון שלו בכיסים
"איך את יודעת?"שאל
"התקשרתי אלייך,למזלי ארוסתך ענתה לי"אמרתי מחייכת חיוך מזוייף.
הוא נאנח והתיישב לידי,מסתכל עליי.
"למה באת בראד?"שאלתי
"לדבר איתך,אסור לי לדבר עם החברה הכי טובה שלי?"שאל
"לא אחרי מה שקרה"אמרתי
"שגב,אנחנו לא עשינו כלום"אמר ונאנח
"אל תיתמם,השיחה הזאת הצילה את התחת שלך"אמרתי
"אני מצטער שגרמתי לכל הבלאגן הזה"אמר
"בראד,אתה לא אשם בכלום,נראלי שפשוט כדאי שנתרחק,אני ממש לא רוצה להיות בינכם,במיוחד שאתם עומדים להתחתן"אמרתי
"שגב די,את לא חושבת שהתרחקנו מספיק?את לא רואה מה הריחוק הזה עושה לנו?זה לא יעזור בכלום,רק יזיק"אמר
"אז מה אתה מציע?מה אתה רוצה שאני אעשה?"שאלתי
"שגב,את רק הקורבן בסיפור הזה..את אפילו לא רוצה אותי"אמר בעוד ליבי מתחיל לדפוק,רוצה לצעוק לו כמה אני רוצה אותו,כמה אני רוצה לנשק אותו,כמה אני רוצה שהוא ייגע בי כפי שנגע בי ביום הראשון שנפגשנו.
"אני פשוט לא יודע מה אני רוצה מעצמי,אני כלכך רוצה אותך שגב,אבל אני לא רוצה לפגוע במוניקה"אמר מושך את שיערות ראשו
ליבי עמד לצאת מהמקום,הייסורים אכלו אותי.לא יכולתי לשבת יותר.
קמתי מהספה,מניחה את ידי על המצח ומנסה להרגיע את עצמי.
"מימלא זה לא היה עובד"פלטתי
"אני לא יודע מה לעשות,את לא מבינה כמה אני מנסה להעיף אותך מהראש שלי ולהתאהב במוניקה,אבל אני פשוט לא יכול אנ"אמר
"תפסיק"אמרתי קוטעת אותו ומתחילה ללכת ממקום למקום,מניחה את שתי ידיי על מותניי ונושמת עמוק.
"אני ביקשתי ממך לא להתאהב בי"התחלתי לומר
"התחננתי בפנייך,הכל היה כלכך טוב"הוספתי במהרה
"מה את רוצה שאני אעשה?אה?התאהבתי בך.זה מה שקרה.אי אפשר לשלוט ברגשות שלנו!"אמר קם מהספה
"אפשר!בטח שאפשר!"אמרתי,בדיוק כפי שאני שולטת ברגשות שלי אלייך,חשבתי לעצמי.
"את טועה שגב,את לא התאהבת אף פעם את לא יכולה להגיד דבר כזה"אמר ואני הסתכלתי עליו עצבנית.
"אתה לא יודע מה אתה אומר"אמרתי צועקת מעט
"תעשי לי טובה שגב,שנינו יודעים טוב מאוד שאת בחיים לא התאהבת."אמר
"בראד.."לחשתי,מרגישה את ליבי דופק בחוזקה,אני בוערת מבפנים,אני רוצה לצעוק עליו,להכות אותו על כך שהיה ונשאר כלכך עיוור,על כך שוויתר עליי כלכך מהר.
יודעת שאם אני יאמר לו את כל הדברים הללו,אני אכנס למשולש אהבה אכזרי שאת סופו אני כבר יודעת מראש,אני אפגע ואשאר לבד בעוד שהוא יתחתן עם מוניקה.
"מה שגב?"שאל
"לא משנה"מלמלתי
"אין לי עכשיו סבלנות לקטעים האלה שגב,דברי!"רטן
"עזוב את זה"לחשתי חרישית
"התחלת לדבר,תסיימי!"אמר עצבני,מרגישה את הנשימות שלי מתהדקות.
"ביקשתי ממך לא להתאהב בי.."אמרתי שוב
"אבל בכל זאת זה קר.."החל לומר
"אתה יודע למה ביקשתי את זה בכלל?"קטעתי אותו
"כי ידעתי שברגע שזה יקרה,אני אתאהב בך"אמרתי,מרגישה שיורדת לי אבן מהלב אך אבן נוספת תופסת את מקומה.
"מה?"שאל,מסתכל עליי במבט לא מבין
"שגב,את רוצה להגיד לי.."אמר כשאני נאנחת
"אני לא מאמין"לחש מניח את ידיו על פניו,כשאני נושמת עמוק,לא מאמינה שהצלחתי להוציא את המילים האלה מהפה.
"בראד..זה לא משנה דבר.."אמרתי כשהוא מחבר את ידיו ליד פיו,רואה את עיניו רטובות מדמעות.
"בראד,תפסיק.זה לא משנה כלום"אמרתי שנית
"זה משנה הכל שגב!"התפרץ
"למה רק עכשיו?למה?למה חיכית עד לרגע האחרון להגיד לי את זה?"שאל
"אני עומד להתחתן שגב,זה מאוחר מידי!"צעק
"בגלל זה לא אמרתי.."לחשתי
"את פשוט.."אמר נושם עמוק,מנסה להירגע כנראה.
"אני חייב ללכת"אמר
"לאן?"שאלתי
"כמה שיותר רחוק ממך"
מרגישה את המילים האלו נכנסות לליבי כמו סכין חדה,הכאב מתגבר ואני מתקשה לנשום.
"רגע,על מה רצית לדבר?"שאלתי במהרה
"זה כבר לא משנה"אמר ואני נאנחתי,רואה אותו מסתובב ומתחיל ללכת לדלת
"בראד,מספיק עם זה"אמרתי והוא הסתובב אליי
"תגידי את רצינית?את פשוט בת זונה את יודעת את זה?"שאל
"אתה מוכן להירגע?"שאלתי
"להירגע.."אמר מגחך
"אנחנו יכולים לדבר כמו שני אנשים בוגרים?"שאלתי
"מה אני אמור לעשות עכשיו?"שאל
"להתחתן איתה,אתה אוהב אותה"אמרתי מחייכת,כשדמעה מתפרצת מעיני וזולגת במורד הלחי שלי.
"את יודעת שזה לא אותו דבר"אמר
"לאן נכנסתי אלוהים"הוסיף כשאני מתקרבת אליו
"בראד,שנינו יודעים מה אתה צריך לעשות,רק בגלל זה לא דיברתי עד עכשיו,רק בגלל שידעתי מה יהיה הסוף של זה.."אמרתי
"אבל לא יכולתי יותר,זה ישב עליי כלכך חזק ולא יכולתי להחזיק את זה יותר"הסברתי את עצמי והוא נאנח
"היה יכול להיות בינינו משהו נפלא..אבל אין דרך חזרה,אתה צריך להתחתן איתה"לחשתי כשהוא הניח את ידו על הלחי שלי
"למה את עושה לי את זה?למה את לא יכולה להגיד לי שיש עוד סיכוי?למה את מוותרת כלכך מהר?"שאל
"כי אני יודעת איך זה ייגמר"אמרתי
"את לא יודעת"אמר מצמיד אותי אליו ומנשק אותי בחוזקה,כשאני מנסה להתנתק ממנו אך מרפה לאחר כמה שניות,יודעת שזאת תהיה הנשיקה האחרונה שלנו ומניחה את ידיי סביב צווארו.

~תגיבו מה דעתכם:)~