lying in the snow – פרק 35♥

"עוד חתונה בפרק אה?"שאל ואני ציחקקתי
"אני כלכך שמחה בשבילה"אמרתי
"גם אני בייבי"אמר מחבק אותי
"עוד יבוא היום וגם היא תשמח בשבילנו"אמר ואני הסתכלתי עליו במבט שואל.
"והיום הזה יבוא הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת"אמר מנשק את שפתיי.

~מנקודת המבט של בראד~
"אתה יכול להעביר לי את הג'ינס?"שאלה בעודי מהנהן ומושיט לה את הג'ינס שהיה מאחורי.
"היום זה קורה אה"אמרתי לאחר שתיקה ארוכה
"כן"אמרה,ממשיכה להכניס את החפצים שלה למזוודות.
"אני גאה בך."אמרתי והיא הסתכלה עליי,מחייכת חיוך קטן.
"תודה בראד"לחשה
"אני שמח שאת הולכת לשם"אמרתי
"האמת שגם אני,זה יעשה לנו טוב"אמרה מלטפת את הבטן שלה ומחייכת.
"זה מקום מצויין,קראתי הרבה ביקורות טובות עליו.הוא גם נראה מעולה,יש שם הרבה ירוק,החדרים נהדרים ובכלל המקום נראה מאוד מושקע,בדיוק כמו שאת אוהבת"אמרתי מחייך
"בראד"אמרה נאנחת ומניחה את החולצה שאחזה בה בתוך המזוודה.
"אתה תהיה איתי בלידה" נכון?"שאלה מסתכלת עליי,העיניים שלה נצצו מדמעות שעומדות להתפרץ.
"אני באמת לא יודע"אמרתי בכנות
"אני מבטיח שאני אעשה הכל כדי להיות שם"הוספתי קם מהמיטה
"יהיה בסדר,את תראי"אמרתי מחבק אותה,כשהיא נושמת עמוק.
"אני שמחה שנשארת איתנו,אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היית עוזב אותי"אמרה
"אני בחיים לא אעזוב אותך."

"בייב אני רוצה שתהיי שם בשבילי"אמרתי נאנח
"בראד,איך אתה מצפה ממני לבוא?!"שאלה צווחת
"בבקשה תבואי.אני צריך אותך שם"אמרתי
"לא נעים לי ממוניקה,אל תביך אותי ככה"אמרה
"שגב,פעם אחת בחיים שלך אל תחשבי מה נעים ומה לא נעים.אני בסך הכל מבקש ממך להיות איתי ברגע הזה.זה לא פחות חשוב לי מאשר לה."אמרתי
"באיזה שעה להגיע?"שאלה לאחר שתיקה ארוכה
"ב10 אנחנו יוצאים"אמרתי
"ניפגש ב10"אמרה מנתקת את השיחה,כשאני מחייך חיוך קטן.

~מהצד של מוניקה~
"מוניקה,את לא מבינה כמה שאני גאה בך"אמר בראד כשאנחנו נעמדים אחד מול השני.
"אני גאה בעצמי"אמרתי מחייכת
"אני אעשה הכל כדי להיות בלידה,אני אהיה איתך שם.אני מבטיח"אמר והרגשתי את ליבי דופק במהירות רבה,מחבקת אותו בחוזקה.
"אני אוהבת אותך בראד.תודה על כל מה שעשית בשבילי עד היום,אני לא אשכח את זה לעולם"אמרתי והתנתקנו מהחיבוק,כשהוא מחייך אליי.
"שגב"אמרתי מסתכלת עלייה ומתקדמת אלייה
"זה יהיה מוזר אם אני אחבק אותך?"שאלתי
היא הנידה את ראשה לשלילה וחייכה חיוך קטן,מתקדמת אליי ומחבקת אותי.
"בהצלחה"לחשה באוזני
"תשמרי עליו"אמרתי לה והיא הנהנה
התנתקנו מהחיבוק ואני הסתכלתי עלייהם מחייכת.
בראד התקדם אליי וליטף את בטני,מתכופף מעט ומנשק אותה.
"תשמור על אמא שלך גבר,אני סומך עלייך שמעת?אל תאכזב אותי"בראד אמר ואני גיחכתי,כשהוא מתרומם בחזרה ואוחז בידי.
"אני צריכה ללכת"אמרתי והוא הנהן,מחבק אותי שנית.
"אני אוהב אותך.את אישה מדהימה.תזכרי את זה"אמר לאוזני
אני הנהנתי והוא נישק את המצח שלי,כשאנחנו מתנתקים מהחיבוק.
"להתראות"אמרתי אוחזת במזוודה שלי ונכנסת לשער,מסתכלת עליהם מנופפים לי לשלום ומחייכים.
נשמתי עמוק והסתכלתי על המבנה הענק שנמצא מולי.
"ברוכה הבאה"שמעתי לפתע קול מאחורי,מסתובבת ורואה גבר צעיר ונאה מולי.
"את מוניקה נכון?"שאל
אני הנהנתי והוא חייך,מושיט את ידו.
"אני אלכס,אני אהיה המדריך שלך בתקופה הקרובה"אמר ואני הנהנתי שנית,לוחצת את ידו
"בואי,אני אעשה לך סיבוב במקום ואראה לך איפה חדר השינה שלך"הוסיף לוקח את המזוודה מידי בעודי מחייכת.

"בגלל שאמרו לנו שאת בהריון,השגנו לך חדר לבד כדי שתרגישי בנוח.יש פה כל מה שאת צריכה,הלוח זמנים של הפגישות שלנו מופיע לך על גבי הדלת,יש כאן כל מיני פעילויות חברתיות,מפגשים שבהם כל אחד מספר את הסיפור האישי שלו וכולי.המכון הזה הוא לכל מיני סוגים של התמכרויות או בעיות נפשיות כאלה ואחרות,יש כאן אגף שלם של גמילה מסמים,יש אגף של גמילה מאלכוהול,קניות וסיגריות.כמובן שיש גם עוד כל מיני בעיות נפשיות כמו הפרעות אכילה,אנורקסיה,וכמו כן הבעיה שקיימת אצלך,הכמיהה הזאת למוות. בכל האגף הזה נמצאים אנשים שמוצאים את המוות כפתרון תמידי לכל בעיה שקיימת,מידי פעם יש מפגשים עם הורים של נערים או בוגרים שהתאבדו בעקבות הרצון הזה,יש גם פעם בשנה יום שבו צעירים מגיעים למכון שלנו לעשות מפגשים עם כל מיני אגפים על מנת לשפר את חשיבתם והתייחסותם לנושא. יש לנו בריכה בחצר האחורית,מקום לפיקניקים בחצר הקידמית,פינות עישון ואפילו גן שעשועים. חדר האוכל נפתח בשעה 8 בבוקר ונסגר ב11 בבוקר,בהמשך היום הוא נפתח ב1 וחצי ונסגר ב4 ובערב חדר האוכל נפתח ב6 ונסגר בשעה 10 בלילה.יש כאן גם קיוסק קטן למקרה שתרצי משהו מתוק או חטיף בריא.
כל יום בשעה 5 בערב יש אסיפת כביסה,יש לך בחדר סל כביסה ובו תשימי את כל הכביסה שלך,בשעה 5 תשימי את הסל ליד הדלת מחוץ לחדר וביום למחרת בשעה 5 הכביסה שלך תחכה ליד הדלת שלך. בזמנך הפנוי תוכלי להכיר חברות וחברים,להתאוורר מעט,תרגישי כמו בבית.את לא סגורה כאן את חופשייה לעשות כרצונך.
כמובן שביקורים מתקבלים בברכה אך רק פעם בשבועיים,את תוכלי לקבל 2 שיחות פלאפון ביום ובמקרה החריג ביותר 3 שיחות.אנחנו רוצים שאת תנוחי מכל דבר שקיים בחוץ,שתמצאי את השלווה שבתוכך,שתתרחקי מכל מה שיכול להסיח את דעתך. אנחנו מקווים שכשהטיפול יסתיים את תצאי מכאן יותר שלווה,יותר רגועה,יותר שלמה עם עצמך,יותר אופטימית כלפי החיים וכלפי מי שאת. כל שאלה נוספת אני אשמח לענות לך,בנתיים תתמקמי ותרגישי בבית."אמר ואני חייכתי
"תודה רבה לך"אמרתי והוא חייך
"אין בעד מה,בעוד שעה בערך יש לנו מפגש ראשון עם כל החדשים,תסדרי את הדברים שלך,תנוחי מעט ותבואי"אמר ואני הנהנתי
"ניפגש בעוד שעה"אמר ונכנסתי לחדרי,סוגרת אותו ומניחה את המזוודה במרכז החדר.
הסתכלתי על הדלת וראיתי את הלוח זמנים שתלוי עלייה,נושמת עמוק ומתיישבת על המיטה.
פתחתי את המזוודה והוצאתי ממנה את התמונה שלי ושל בראד,הסתכלתי עלייה מחייכת ונשמתי לרווחה.
אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון,המקום הזה יתן לי את השלווה שהייתי זקוקה לה,הוא ירים אותי מהשברים,הוא יעזור לי להתמודד עם החיים ולא לוותר עלייהם כלכך מהר.
הרגשתי את התינוק בועט,ציחקקתי וליטפתי את בטני הגדולה,מניחה את התמונה על השידה.
החיים הולכים להשתנות כעת,ואני לא יכולה להיות יותר מוכנה ממה שאני עכשיו.

~תגובות יתקבלו בברכה:)
שבוע מקסים♥~