יומן מלחמה- פרק 3

ברגע הראשון הרגשתי כאילו פגעה בי רכבת משא במלוא המהירות.
שמעתי את כל מה שקרה סביבי, אבל לא הצלחתי לפקוח עיניים. הרגשתי כאילו אני ישן.
לקח לי כמה שניות להבין מה קרה: הגרמנים הפציצו את הבניין שבו התחבאתי, ושאני מת.
אחרי עוד כדקה, התחלתי להרגיש חום עז בכל גופי וכאב חזק ברגל. לא הרגשתי בדיוק איזו רגל זו הייתה, כי עדיין הייתי מטושטש.
****

כאב ברגל? אני מרגיש? אז אני חי! אני לא מת! הייתה זו הקלה בשבילי, אבל לא יכולתי להתענג על הרגע. קמתי, או יותר נכון, ניסיתי לקום, ונפלתי באנקת כאב.
הסתכלתי על הרגל הימנית שלי. היא הייתה שרוטה, אז פניתי לרגל השנייה….
היא נראתה כאילו שמו את כל הירך שלי במטחנת בשר.
הכל דימם, והבשר היה כלפי חוץ, מרותש כולו. פה ושם בצבצה עצם חשופה.
ראיתי הרבה שבבי עץ ברגליי ובידיי. הוצאתי אותם. הוצאתי חתיכת זכוכית מהלחי. חתכתי את השרוול שלי עם חתיכת הזכוכית, וחבשתי את הלחי.
****

רציתי לחבוש את הרגל, אבל נזכרתי שתיק העזרה הראשונה היה אצל פטר.
התחלתי לזחול באיטיות ובכבדות לעבר המקום שפעם היו שם המדרגות, איפה שפטר עמד לא מזמן.
הזעזוע שחוויתי מהמראה הזה, הוא בלתי יתואר: זוג כפות רגליים שנשארו לעמוד בתוך הנעליים שלהם. כל השאר היה איננו. ראיתי משהו אדום על הקיר. חשבתי שכדאי לי לחשוב שזה היה גרמני, ולא פטר. לא הצלחתי. הקאתי.
כמעט התייאשתי והחלטתי לתת את עצמי לגרמנים שיהרגו אותי, או למוות. תלוי מי יבוא ראשון.
אבל אז שמעתי קול מאחורי…