לכולם יש סודות – פרק 1

אז קודם כל, נעים להכיר, אני אור. הכיתה שלי מורכבת מ – 31 אנשים שבתחילת כיתה ו' הייתי משוכנע שהם כולם ילדים רעים, עד שבסוף השנה הבנתי שלכל אחד יש סיבה להיות "מגעיל" ולכל אחד יש סוד משלו.
קודם כל, הגעתי לכיתה ולא הכרתי אף אחד. ממש ככה. הגעתי מבית ספר אחר, ושתדעו לכם, ממש לא כייף להגיע לשנה אחרונה בבית ספר. במיוחד שאתה חנון ולא מקובל.
בכל מקרה, את השנה המורה (קראו לה נילי) התחילה בכך שלקחה חוט צמר עבה צהוב ואז היא זרקה אותו אלי, היא ביקשה מכל אחד שמקבל את החוט לומר את שמו, משהו אחד עליו שאף אחד אחר לא ידע ואז להעביר למשהו אחר, משהו מהמין השני (כנראה שעדיין יש ילדים בשלב ה"איכססס בנות!").
אז לקחתי את החוט, ליפפתי אותו סביב האצבע שלי ואז חשבתי מה אני אומר לכולם.
"שמי אור, אני מגיע מאזור הצפון" התחלתי. תהיתי. לא רציתי שעל ההתחלה אני אדחה הצידה, יש לי עוד בערך עשרה תשעה חודשים להעביר איתם. לשקר?
"אני…. הייתי שחקן כדורגל מצטיין בבית ספר הקודם שלי" אמרתי מיד. אוי לא. דווקא את זה?! הרי במילים האלו אני לעולם לא אוכל לעמוד.
"וואו!" שמעתי את הבנים מתלחשים.
"אני רוצה אותו בקבוצה שלי" אמר אחד מהם ואני חייכתי חיוך ביישני. אני בטוח שהסמקתי. הנה התחלתי את השנה ברגל שמאל. אני והפה הגדול שלי.
זרקתי את הכדור לבת יפה עם שיער גולש כהה ועיניים כחלחלות-ירקרקות. היא חייכה חיוך ביישני שהיא קיבלה שנייה ומיד הבנתי שהיא החנונית הכיתית. אולי דווקא יהיה לי עם מי להיות.
אני לא מסתדר לרוב עם בנים, בעיקר עם בנות. אני לא משוכנע למה, אבל בנות הרבה יותר נחמדות מבנים שכל מה שעובר עליהם בראש זה כדורגל, כדורסל, להפריע בשיעור, לקחת את המחברת שלך ולהפוך אותה למצבור כדורי טפו-טפו.
לילדה קראו קרן והיא זרקה את הכדור לבן אחר עם שיער בלונדיני יחסית ארוך. את צבע העיניים שלו לא הצלחתי לקבוע. לילד הזה קראו שי.
שי זרק לילדה עם שיער חום ארוך ועיניים חומות שסקרו אותי וכאילו אמרו "איזה חנון!". החיוך שלה היה מלא ביטחון. היה לי ברור שהיא המלכה של הכיתה, והיא הולכת לעשות לי צרות. קראו לה דנה. אלו הילדים היחידים שזכרתי את השמות שלהם מלבד עוד כמה כמו ניב, ילד נמוך יחסית עם שיער שחור קצר ועיניים חומות.
בכל מקרה, היו לנו עוד משחקי היכרות, וכל מיני דיבורים על מה שנעשה השנה.
אז זהו זה, קרב ההישרדות התחיל. תאחלו לי בהצלחה בבקשה.