למען יראו וייראו

כשהיו שתיהן בכיתה א', היו תלמידות טובות ושקדניות . המורה בלה הציגה אותן כדוגמא בכיתה .
הן ילדות שבאות ממשפחות הרוסות…ככה קראו אז למי שאמא ואבא שלה התגרשו או נפרדו או שבכלל לא התחתנו.
כשהן היו עוברות בהפסקה. היה משתרר שקט. תמיד היה איזה דבר רכילות או סתם לגלוג עליהן ועל ביתן. על האמהות שלהן , שהן לא כמו כולן, הן מתלבשות יפה בבוקר, מתאפרות , שמות את התיק על כתפן ורצות רצות לעבודה . אין להןד על מי להשען. ורק על עצמן הן יודעות לסמוך תמיד.
תלמה ולואיז קטנות . שובבות ומחפשות להן תמיד אתגרים .
שתיהן אהבו לשחק רק עם הבנים. הבנות התרחקו מהן . תמיד. היה ילד יפה , עם שיער מתולתל שתמיד קרא להן להצטרף למשחקים. ולידיה מלכת הכיתה, הכי שנאה אותן והן לא היו מוזמנות אף פעם אליה הביתה.גם לא כשהיה לה יום הולדת.
שתיהן קפצו כיתה. המורה בלה דהיתה מזמינה את אמא שלהן , כדי שיראו את השגיהן.
את הציורים המדהימים שציירה עתליה ואת החיבורים המרתקים של רותם.
אמא של עתליה היתה חורקת שיניים ומטפסדת על עקבי הסטילטו שלה והולכת באי רצון לבית הספר. כבר לא היה לה כח אחרי יום עבודה לכתת את רגליה.
אמא של רותם, דווקא שמחה , היא התגאתה בילדתה המוכשרת. אביה עזב את הארץ אחרי שעזב אותן.אין קשר.
אותו יום הן נפגשו במסדרון. שתי האמהות , עייפות ומותשות מיום עבודה שוחק.
אמא של עתליה עבדה בבנק. פקידה ותיקה . שעות ארוכות מחוץ לבית. ואמא של רותם היתה פסיכולוגית ילדים.הן ראו שבמסדרון מסתובב כמו ארי בסוגר , אבא , אחד האבות של ילדי הכתה.
המורה בלה פתחה את דלת הכיתה.
היא קראה להן, וגם לאבא . בחור נאה , שיער כהה מתולתל ומשקפי הארי פוטר.
הם נכנסו. סימן שאלה מצויין על פניהם כאילו …
משהו פה מוזר ,חושבות להן האמהות.
בלה הציגה אותן. אמא של עתליה, רחלי ואמא של רותם חגית . וזה אבא של עמיר, אודי.
ועכשיו אתם שואלים את עצמכם למה זימנתי אותכם לכאן הערב ? או שיותר נכון להגיד בשעת אחר הצהריים המאוחרת הזאת ?
הילדות שלכן , והבן שלך , תלמידים מצויינים , חרוצים ועתירי כשרונות . גם עמיר הבן של אודי קפץ כיתה והוא תלמיד מבריק.
אבל אתמול , הם עשו מעשה שלא יעשה . מעשה קונדס מאד חריג ומסוכן. ואני שוקלת להשעות אותם מבית הספר, לכמה ימים . גם כנראה שתצטרכו לשלם על מעשה הקונדס הזה לקופת בית הספר .
ההורים עמדו משתאים. מה קרה ? אולי כדאי שתגלה להם כבר את הסיפור הנועז?
אז ככה , התחילה המורה , בהפסקה הגדולה, כשהילדים יצאו לחצר , נשארו הבנות ונועם בכיתה . וכשביקשה המורה שיצאו הם אמרו שיש להם משהו להכין שלא הספיקו.וכך הם נשארו בכיתה.עלו על השולחן וניסו להוריד את המזגן מהקיר. סתם כך , כי בא להם. ככה הם סיפרו למנהלת.
והמזגן אכן נפל. חתיכות מהקיר גם והברגים נפלו וחתיכות טיח.
הם לא הביעו חרטה. הם צחקו , למעשה התגלגלו מצחוק וכל הילדים כשנכנסו לכיתה ראו אותם מלוכלכים באבק ובסיד מהקיר.
ובכן על זה מצאתי לנכון להזמין אותכם, כי גם תצטרכו להשתתף בהוצאות התיקון וגם שתדעו שהילדים שלכם לא יכנסו לכתה אלא אחרי כמה ימים שישבו בבית ויביעו חרטה.
אני רוצה שכל אחד מהם יכתוב לי חיבור קצר על זה שהוא מאד מצטער על המעשה הקונדסי הזה ומבטיח שלעולם לא יעשה מעשה טפשי כמו זה.
ההורים הביטו זה על זה וזו על זו . מעניין שאף ילד דאו ילדה לא סיפרו בבית את המקרה .ואם אכן קרה , והם לא מכחישים, יטפלו בזה במסגרת המשפחה .
אז יום טוב לכולם . אמרה המורה בלה. מההנהלה ייצרו איתכם קשר בשבוע הבא.
חגית יצאה ראשונה. ואחריה אודי ורחלי, הם נכנסו עכשיו למזנון לשתות קפה ולדון בנושא.
להשעות את הילדים ? כמה ימים? נראה להם מוגזם. הם ינסו לערער על העונש. רחלי חושבת שזה קצת יותר מדי, ושזה למען יראו וייראו. אקט חינוכי ממדרגה ראשונה.
ואודי חושב דווקא שזה בסדר. הילדים האלה מאד שובבים , וחסרי אחריות.זה שיעור טוב לחיים. וחגית לא אמרה על זה כלום . פסיכולוגית ילדים , זה המקצוע שלה , כאן היא לא מצאה תשובה .