לשאוף לפסגה- פרק רביעי

פרק ד'
מלאתי את פי מים, השתדלתי שהדמעות לא יסגירו את רגשותיי , בשעה שנכנסתי לחדר כרוח סערה.
" איפה היית עד עכשיו ?" חקרה אוסי , " הייתי…אני.. בשירותים," אמרתי בגמגום, " את בטוחה שאת לא מעלימה מאיתנו איזשהו פרט? " נתקפה אוסי חשד, " מה פתאום?! ", אמרתי , כמו רובוט, " אני בטוחה במאת האחוזים, " אמרתי בנחישות מעושה, לעומתי טולי חייכה בשביעות רצון מרושעת. , " אני מניחה שהיא מסתירה מכן שהיא אכן חדרה למגורי הבנים , היא פשוט פוחדת להודות באמת, נכון? " הסיקה טולי באימפולסיביות , " כן , למה את לא מודה באמת, מדוע לך להכחיש אותה ?" , שאלה אוסי בפקפוק. " נו , למה אתן לא מאמינות לי וזהו?" אמרתי בחשש, " כי זה ברור שאת משקרת לחלוטין , מה את חושבת שאת יכולה לעבוד עלינו , " אמרה אוסי בנחישות ,
" עיזבו אותה , מה זה חשוב אם היא היתה בשירותים , היא לא חייבת לספק לכן הסברים , ואם היא טוענת שהיא לא שיקרה , נערה כמו שיר לא מסוגלת לשקר , והיא אומרת שהיא דוברת אמת, אני מאמינה לה לגמרי, שיר לא יכולה לשקר ובטח שלא לחדור למגורי הבנים ". " מה את עוד מאמינה לשקרנית המניפולטיבית זו?" , " אני חושבת שעליי להסדיר את העניין עם שיר , בלבד! " הדגישה קורין באלגנטיות , " לא נלבין את אופן העניינים , אני בטוחה ששיר מסתירה מאיתנו משהו , ואני לא אניח לנפשה עד שהעניין הזה יובהר לתומו ," הוסיפה אוסי בחלקלקות , " עם כל הכבוד לך , שיר היא לא שקרנית , נקודה. בזה העניין נגמר וחסל!!",
" מה את אומרת!" הפטירה טולי בנימת זלזול , " טוב , די בנות ויכוחים אינם הדרך להגיע לליבון העניינים , בואו נשאיר את הפרשה הזאת בצד ונכריע את הכף בפעם אחרת. "הבהירה קורין בפשטות , " לא מעניין אותי שאת רוצה להשאיר את הפרשה בצד, יופי , את מרוצה, אני סבורה שמטבעך אינך שקרנית מדופלמת . את ישרה וכנה. לכן אני אאמין לך רק הפעם , אוקיי , סיכמנו?" סיכמה טולי בשנינות ," סוף סוף העניינים ישובו לסורם , ואני סבורה לחלוטין שנלמד להסתדר עם הזמן , רצונכן תלוי בכך בלבד, " השיבה קורין בחצי חיוך.
" אנו מכירות רק יום אחד בלבד , איך את משערת שנלמד להסתדר , זה עניין שעלול לקחת זמן ," אמרה טולי בגיחוך. " את בהחלט צודקת , " השיבה אוסי בהסכמה, " ודאי שכן , אלא מה, אוסי רוצה לבוא לעשות לי סיור קצר בפנימייה?"
" צר לי , אבל אין סיכוי שרחל המנהלת תסכים ותאשר דבר מבלי שניגש אליה, קודם לכן , ונשאל את רשותה , בסדר?"
נאנחתי באנחת רווחה והרשתי לעצמי לחייך ללא הרף ,אוסי וקורין החליפו מבטים " לסייר? בפנימייה?" טולי לא השיבה וקמה ממקומה בחדות , " נו , אתן באות איתי?" שאלה וציפתה לתשובה. " לא, " מיהרו השתיים להגיב, " למה לא?" שאלה ושלפה את החיוך הכי שופע ביטחון עצמי שלה , לפני שהן הספיקו להגיב או להגיד , הופיעה ניצן , נכנסה , שלחה מבט נוקב לכל אחת ואחת מאתנו , ופתחה ," באתי כדי רציתי להודיע לכן שהשיחה עם המנהלת מתחילה עוד דקות ספורות , הזדרזו , אוקיי?" הודיעה קצרות .

אני , אוסי וקורין התקדמנו לעבר היציאה לשיחת ההיכרות שהתנהל באולם הספורט, בעוד טולי השתהתה והסבה את תשומת ליבה אל מגורי הבנים. " מה עם טולי?" קראה קורין בדאגה וסובבה את ראשה לאחור , היא קפאה בעומדה , " אל תדאגי , היא ודאי תבוא בעקבותינו ," אמרה אוסי כמעט , בנחת. , היא שאפה אוויר מלוא ריאותיה , בחנתי את המתרחש בעניין. הן המשיכו לפסוע לאיטן , חיוך עליז , חם ותמים התמוסס על פניי . פסעתי אחריהן בלב פועם .

האולם היה מלא מפה לפה. קורין , אני ואוסי התיישבנו בשורה האמצעית שלמול קידמת הבימה , מישהי צרחה באימה , " הנה הופיעה המנהלת ," מן החבורה פרצה רעמי צחוק צורמניים. " שמענו שישנה בריכה אולימפית בפנימייה , האם זה נכון?" אמרה הנערה בחיוך , " שקט!" ניצן היסתה אותן. החבורה פרצה בצחוק , " מה , זה היה מצויין בלוח המודעות ," חייכה הנערה כמתנצלת. נתתי בהן מבט מוזר.

" תהילה , חן והודיה , שבו נא במקומותיכן בדומיה, אני מקווה מאוד עבורכן שההתנהגות הזו לא תארע שנית ," אמרה רחל בפנים חמורות סבר , היא העבירה מבט נוקב לכל אחת ואחת מהן ולא הוסיפה דבר.

" ברוכות הבאות לשנת הלימודים החדשה שאנו פותחים כעת בפנימיית אומנויות ," הכריזה בקשיחות , " אני מפנה את הברכה לשכבת ז' החדשה שהצטרפה החל מהשנה , שתהא שנה זו מוברכת ופורייה עבורכן ועבורן כמובן, שכמו שציינתי בתחילה , מועד שנת הלימודים תפתח כסדרה בעוד שלושה שבועות . ואתן , אני שמחה וגאה להציג בפניכן , נציגה מטעם מועצת התלמידות , אני מתכבדת להציג בפניכן , את התלמידה שלנו , הודיה אסרף!"

היא הדגישה כל מילה ומילה בהטעמה .

הנערה הגיחה ועל פניה ניצת חיוך שובה לב . תשומת לב של הכלל הופנה אליה. היא היתה גבוהת קומה , ורודת לחיים. הקהל פרץ בתשואות קולניות . היא הפנתה מבט חודר על סביבותיה, ופסעה לאיטה לעבר קידמת הבמה. היא ניצבה לנגדנו וחייכה במתיקות . " אוקי , שלום ," אמרה בהתרגשות , עיניה התכסו בדמעות של אושר . " אני הנציגה מטעם מועצת התלמידות , כפי שאתן רואות , מלבד להקדיש זמני למועצת התלמידות , אני מקדישה את רוב הזמן לעשות חסד עם הבריות," אמרה הודיה בגילוי לב והגניבה מבט מלא בחיבה אל בנות שכבתה הרובצות במרכז השורה הרביעית .
" ברצוני לפנות לשכבת ז' החדשה באיחולי לבביים לשנה מאתגרת ומרתקת , ובנוסף לכך , ברצוני לאחל להן , שיגדלו ויפרחו באור האהבה והאחווה, ולסיום , אני רוצה לאחל לכן שנה טובה ומתוקה כדבש!" צייינה הודיה בחביבות , היא העבירה מבט אל הנוכחות ופניה הפציעו בחיוך מלא חיבה .
אחריה התיצבה ניצן לנאום למול עיני הנוכחות בקידמת הבמה ," בנות יקרות , אנו נצא לטיול גיבוש בן יומיים בקרבת הים בעיקר על מנת לקרב לבבות במפגש זה, אך עליי לפנות לכיתה המקדמת וצר לי מאוד שהן לא יקחו חלק נכבד בטיול זה , צר לי מאוד עליהן , מאחר וזה המצב הקיים שנוכחנו לדעת שחוליית הבנות האלו הן שונות מאוד והן לא תתאמנה למסגרת זו, , זו החלטתה של המנהלת ואין לשנותה." הוסיפה ניצן בחריפות. לאחר דקות אחדות , התפרצה לאולם טולי , הניחה את ידיה על מותניה והפנתה מבט מלא איבה לעבר המנהלת , " אפשר לדעת מדוע אנו לא יוצאות לפעולת גיבוש?" קטעה את משפטה של ניצן בחדות.