אנחנו גמרנו.

הבנתי אותך. רבנו והורדת אותי הכי נמוך שאפשר להיות.
פגעת בי.
הפכת נמלים לפילים ולא הסכמת להרפות.
עכשיו שזה נגמר זה נגמר, המעט שאפשר לעשות עכשיו
הוא להשפיל מבט ולשתוק כשאני לידך.

אבל לא. אין לך בושה.
את מחפשת כל הזדמנות אפשרית בשביל להוציא אותי טיפשה,
אז את יודעת מה? נמאסת עליי.
נתתי לך עוד הזדמנות ופישלת. את חוזרת על הכל עוד פעם.

יש לי הקלה כי עוד מעט הכל יגמר ואני לא אצטרך
לראות אותך יותר.
זה הדבר היחיד שעוצר בעדי מלהחזיר לך על הכל.
אני לא רוצה לפתוח את זה שוב
כי אני יודעת איזה מניפולציות ופרובוקציות את יודעת לעשות.
לצעוק מול כולם, לקלל, לא להרפות ואז להוציא אותי הרעה.
כי את לא יודעת לדבר ברוגע או אפילו פשוט להפנות גב,
וכשאני עושה את זה את צורחת עליי שאני "משחקת אותה צדיקה"

אז זהו.
אנחנו גמרנו.
ותדעי שאני תמיד אזכור אותך
בתור הילדה שמחפשת נקמה.