יש לנו הכל

מדהים איך באותה תקופה,
כשהעתיד היה נראה בעלטה אחת גדולה,
וחשבנו שאין לנו כלום..
בעצם היה לנו הכל.

כמה השתנה?
מה קרה לנו בדרך?
דרכים מתפצלות, דרכים מצטלבות, גורל מושך בחוטים
הכל לטובה, כך האמינו הבריות, האם אנחנו עדיין מאמינים?..

היה לנו טוב, והיה לנו רע, והרגשנו בודדים לעיתים בעיר הזרה
אבל היינו יחד. צעירים לעומת מה שאנו כיום, ועם לב הרבה פחות שרוט..
לא שמנו לב איך הזמן עבר מהר. מציאות משתנה, איך הווה הופך לעבר כל כך רחוק..
ואז רואים את התמונות
בהן העיניים שלנו מחייכות, והנשמה היוצאת מתוכן רכה ועדינה..

ולמרות שהעתיד שם בתמונה היה נראה כעלטה אחת גדולה,
ולמרות שהרגשנו שעוד לא השגנו כלום,
למה לא יכלנו להעריך את הרגע? למה לא יכלנו להבין, שיש לנו הכל?