כשאתה מאבד שליטה

אני ילדה תמימה. שהעבירה את כל החיים שלה בחיפוש אחר אוצר אבוד; אוצר של חיים.
אני ילדה שלא חיה מספיק. אני ילדה שרוצה שישחררו אותה.
אבל ישחררו אותי אל המוות.
אני רוצה בכך? זאת חתיכת שאלה טובה.
אני לא מתאבדת. זה מטומטם וגזילה של חיים, נפש.
וגם אם הייתי רוצה להתאבד. לא הייתי עושה זאת. בשביל האנשים החשובים לי.
אבל אני נשברת ומתפרקת. ונמאס. פשוט נמאס.
יש רגעים שאתה לא מבין למה אתה חי. רגעים שבהם בא לך לצעוד בידיים שלובות אל המוות.
אולי החיים יותר טובים מן המוות? זאת אחת השאלות שנהוג לשאול.
לפעמים, אני מאבדת שליטה, ואז אי אפשר לעצור.

בא לי פשוט להתמוטט. אני רוצה שיגזלו ממני את החיים האלו.
אולי אני סתם ילדה מטומטמת!
גם את זה אי אפשר לדעת. אבל אני מאמינה שאפשר.

אח, כמה הייתי רוצה להיות בחלום. אבל אני לא.
לצערי הרב, ולמרות שאני מתפללת תמיד שזה לא נכון – אלו החיים שלי.