להב על לשון

התחלה חדשה, להב על לשוני אשים.
אם אזוז מהאמת, אדמם.
אני חייב להיות אני, בשביל שאולי אצליח.
אבל פעם אחרונה, הייתי אני ודיממתי בכל זאת.

לא, זה עולם אחר, אנשים אחרים נכון?
זה לא אותה אוכלוסיה רק ביחס אחר נכון?
כי אם כן, אדמם ככה או ככה.
בגלל זה אני מהמר כי אני יודע שגם אם אדמם…

מבטי נופל למטה, הזמנים הקדומים חוזרים לראשי.
הדמעות שלי, הם כמו הדם שטפטף מנפשי.
אבל סוף סוף אני חופשי.
אז למה אני רץ לתוך הגיהינום הסיכוי* הכל כך מוחשי?

לא, זה לא אותו הדבר? נכון?
וגם אם אדמם לא אמות?
מבטי נופל למטה, עוד פעם.
"אבל עכשיו אני חופשי לגעת בנפשי"