סבתא אסתר

סבתא אסתר היתה אשה באמצע שנותיה . אשה קטנת קומה,פשוטת מראה, עמלנית, שהשכימה כל בוקר קום כלחוך השור , והלכה לישון אחרי שכולם כבר נרדמו.
מצד אחד היתה לה אמרה שהפזיזות מהשטן . ומשפט אחר שתמיד השתמשה בו סבלנות עושה פרחים.
על גג ביתה המטופח בהדר הכרמל , היא גידלה בפי מלפפונים , שהיא הסבה לעציצים , עשבי תיבול, נענע ולואיזה וגם גרניום וצפרני חתול.
יום אחד, חתול קטן נלכד בין הפחים, היא עלתה לחלץ אותו . היא שמעה את יללות המצוקה שלו , רצה מהר , כחץ מקשת, כל כך ריחמה על בעלי החיים, והרחמנות הזאת עלתה לה בחייה .
סבתא אסתר נפלה מהגג.
כמה ימים שכבה , פצועה וחבולה , ובסוף נפטרה , אחרי ייסורים רבים.
כשסבתא נפטרה היא היתה בסך הכל בת ארבעים ושבע.
אשה רזה וחזקה . מדי פעם היו לה מיגרנות, אבל בדרך כלל היתה חסונה.
כשהייתי בת שלוש נפטרה הסבתא הזאת שאומרים שאהבה אותי מאד. היא גם בחרה את בית החולים הפרטי שבו נולדתי. היא אהבה לתפור לי שמלות וגם סרגה לי בגדים בעבודת יד אומן .
סבתא נולדה בחברון . השיאו אותה בשידוך לגבר מבוגר ממנה .האיש היה אלמן עם ילדה קטנה.
ארבעה בנים הביאו הזוג. כמו הבנים בהגדה של פסח. חכם ,רשע , תם ושאיננו יודע לשאול. בעצם אחד היה ממש חכם, וזה היה האבא שלי ז"ל. אבא שלי גם היה הבן המועדף, כי היה החולני ביותר, התקשה ביותר לנשום, בגלל מחלת הקצרת. כשהיה חוזר מבית הספר , היתה אמא שלו מחכה לו עם כוס חלב.
פעם שלחה אותו לקיטנה על הכרמל , לילדי עשירים .אפילו שידה לא היתה משגת, היא אספה את הסכום הדרוש בקושי ושלחה את הנער לקיטנה, שיאכל טוב ויתחזק.הוא ברח אחרי יומיים. כלכך התגעגע הביתה .
שישים וחמש שנה חלפו.
היום ביום חם של חודש יוני .החודש שנפטרה ,הלכנו , אני ואחיותי לחפש את קברה של האשה הצדקת, שאם היתה חיה עוד היום היתה מגיעה לגיל המופלג של 112.
אבל הסבתא מתה בגיל ארבעים ושבע ובנה האהוב בגיל שישים ושבע.
אחרי מותה חי הסבא עוד ארבעים וחמש שנה . הוא התחתן והתגרש, ושוב התחתן והתאלמן. בערוב ימיו, נשאר ספון בביתו בודד וגלמוד. לשום בית אבות או מוסד סיעודי, הוא לא היה מוכן ללכת. ובסוף ימיו, בשנים האחרונות של חייו היה אצל בנו שטיפל בו במסירות רבה .אבא שלי.
מכמיר לב היה לראות אותו מוציא את אביו שישב כמו חרדון בשמש הבוקר הנעימה ויספוג קצת ויטמין D.לבוש בחלוק משובץ ועם נעלי קיפי, נשען על מקלו ונתמך באבי .
בגיל שמונים ושמונה , שבע ימים ושנים , איש חזק ובריא, נפל ונפצע בצוואר הירך. ואחרי שהובל לבית החולים כבר לא הצליח לצאת על רגליו.
הגענו לבית העלמין, אבל לא היינו מצויידות ברישום מדוייק של מקום קבורתה .
בית העלמין בחוף הכרמל, שפעם לפני קום המדינה, נקרא כיאט ביץ", החוף של כיאט. משפחה נוצרית עשירה ומרובת נכסים.
בבית העלמין הזה , יש מלא עצים, עצי ברוש שמצלים על מצבות האבן הלבנות. זה בית עלמין גדול ונראה כמו עיר קטנה .
מצבות מכובדות ומרשימות של גדולי הישוב, מצבה גדולה אפורה של אבא חושי ואשתו חנה. של דוניה ויצמן שהיתה מורה מפורסמת בחיפה לפסנתר ולכינור.ועוד ועוד דמויות מפתח שהשאירו חותם על העיר והמדינה.
נעזרנו בעובד בית העלמין, כדי לאתר את המצבה .וחזרנו והלכנו והסתובבנו סחור סחור והשמש קופחת על ראשנו. ופעם אחד אותו העובד שלח לנו עובד אחר עם בימבה ירוקה , שבעזרתה נענו לכוון היעד, אבל כאמור לא הצלחנו למצוא את הקבר .
אנחנו עוד מקוות שנבוא בע"ה שוב עם פרטים מדוייקים שיובילו אותנו למקום.
עצוב למות באמצע התמוז…כתבה נעמי שמר שנפטרה גם היא בז' בתמוז.