עוד קצת לילה..

עוד פעם לילה.. שוב המחשבות מציפות; ״מה יהיה?״ שומעת קול מבתוך, ״יהיה טוב״ משיבה לו, ״אל תשקרי עליי כמו שאת משקרת על כולם, אני יודע מה את באמת חושבת.. יודע שאת לא באמת מאמינה ב׳יהיה טוב׳ הזה, שאת משכנעת את עצמך ומשתיקה אותי כדי לחייב את עצמך להאמין בזה, אבל את יודעת שזה לא בטוח, שאת כבר לא בטוחה בזה״, ״אני כן!! אני מאמינה בזה! באמת״ אני עונה אך לאט לאט קולי נחלש.. מבינה שהוא שוב משתלט, שוב מנצח.. אותו קול. זה שהורג אותי לאט לאט.. זה הזמן שלו לנצח.. כמו ששלי זה היום, כך שלו זה הלילה.. הוא יותר חזק בלילה..
הוא מכיר אותי ואת החולשות שלי.. בעצם, הוא החולשות שלי..
הוא מנצח לאט לאט.. קושר אותי באזיקים, עד הבוקר שבו אני אתחזק..
הוא מקבל את הכוח מהחושך, אני מהאור..
אז זהו.. אני אפילו לא נלחמת.. נותנת לו להתעלל בי. לפגוע ולהכאיב.. נותנת לו את כל הזכות לעשות זאת.. אפילו שאני לא מכאיבה לו אף פעם. רק שמה אותו על השתק.. אני לא מכאיבה לו כי הוא בעצם אני, ולפגוע בו זה יכאיב גם לי/:
עוד קצת מחשבות של לילה.. עוד קצת מלחמות של לילה..
עוד קצת ויעלה הבוקר..
עוד קצת לילה