רק שלוש מילים פשוטות

כל מה שהייתי צריכה לעשות,
זה להגיד שלוש מילים פשוטות.

זהו, זה הכל. זה לא כל כך הרבה, רק שלוש.
אבל, לא הצלחתי להוציא את המילים האלו מפי,
הכל בגלל החברה המטופשת הזאת,
שהחדירה בי את התחושה שעצב שווה חולשה,

כן,כן, אני יודעת שזה לא נכון,
להראות שאני פגועה זה ממש לא אומר שאני חלשה,
למרות זאת, אני עדיין לא יכולה…

בכי זה רק שאני לבד, כאב זה רק בלב,
ומי שהסתכל עלי, יראה ילדה חייכנית ושמחה,
אך למרות זאת אני כל כך בודדה,

אני מוקפת חברים, אך מבפנים אני לבד.
אני מוקפת אנשים, אך אין לי אף אחד.
אין אחד שיודע מה עובר עלי,
רק אני, רק אני יודעת את כל קשיי,
רק אני,רק אני יודעת את כל כאביי,

ודי, נמאס לי כבר לסחוב הכל.
אני עומדת עוד מעט להשתגע,
אין ספק שלדבר *רק* עם עצמי, זה לא הפתרון.

היו לי כבר כל כך הרבה רגעים,
רגעים מושלמים בשביל לשפוך את הלב בפני אנשים,
אבל לא הצלחתי להוציא את המילים,

שלוש מילים פשוטות,
שבשביל כולם הן בטח כל כך פעוטות,
אולם בשבילי הן עולם ומלואו,
וקשה לי כל כך לבטא אותן על שפתיי,
אם אינני טועה, לא נראה לי שאי פעם אמרתי אותן,
כלומר חוץ מבדמיוניי…

טוב זה חייב להיפסק, זהו זה נפסק כאן ועכשיו !
רק שלוש מילים פשוטות זה הכל.
רק להגיד אותן וסיימתי עם כל הקשיים, כל הסיוטים.
רק שלוש מילים פשוטות, רק שלוש מילים פשוטות,

רק להגיד: אני צריכה עזרה – וזהו.
רק שלוש מילים פשוטות, ותסתיים הבעיה.