לא רוצה לכאוב יותר..

כשראיתי את הילד במדרכה ממול נופל על ברכיו, הרגשתי כאב. הילד בכה על כתפה של אמו ודם ירד מברכיו. כאב לי עליו, אז הלכתי משם, אני לא רוצה לכאוב בגללו.
המשכתי ללכת, הסתכלתי סביב, ראיתי שתי נערות בערך בנות גילי יושבות על קצה המדרכה. האחת בוכה, השנייה מחבקת "הוא לא שווה אותך.." הצלחתי לשמוע אותה אומרת. שוב כאב לי. כנראה שבדיוק 'זרקו' אותה. כאב לי עליה, אז הלכתי משם, אני לא רוצה לכאוב בגללה.
"היי, תעצרי!" שמעתי מאחוריי. עצרתי, והסתובבתי אליה. היא דיברה אל החתולה שלה שרצה אל הכביש. משאית עברה מול עיניי. הסתכלתי עליה, על המשאית. הייתה עליה פרסומת לחברת הובלות 'משה הובלות בע"מ'. היא המשיכה לנסוע ואני עקבתי אחרייה עם עיניי. החתולה עדיין הייתה על הכביש.היא ליקקה את קופסאת הטונה שהייתה מונחת שם. "בואי לפה" הילדה המשיכה לקרוא לחתולה. החתולה יללה, יללת פחד וכאב. המשאית המשיכה לנסוע ומחצה יחד איתה את החתולה וקופסאת הטונה הריקה. כאב לי. הילדה יללה מבכי. כאב לי עליה, אז הלכתי משם, אני לא רוצה לכאוב בגללה.
הסתכלתי למעלה, לשמיים. ראיתי ציפור, הוא היה יפה, היו לו נוצות שחורות וכנפיים ארוכות ומקור ארוך וצהוב. יפייפה. הוא עף מעלינו, מעל כולנו. הוא התיישב על חוט החשמל הגבוה והסתכל סביב. הסתכלתי עליו. הוא היה מדהים. הוא הלך על החוט והתחשמל. כאב לי. הוא נפל מטה לתוך תעלת הביוב. כאב לי עליו, אז הלכתי משם אני לא רוצה לכאוב בגללו.
ראיתי על הספסל הציבורי זוג קשישים. שניהם היו מכוערים ומלאי קמטים, אבל היה נראה שזה לא אכפת להם. הם היו מחובקים. שיערם היה לבן ומגעיל. היה זה אמצע אוגוסט והם רעדו כל הזמן. לידם על המדרכה היה מונח הליכון. שניהם נראו נורא ורק הזכירו לי כמה איני רוצה להזדקן. אבל בכל זאת חייכתי, הם אהבו אחד את השנייה ולא היה אכפת להם מכלום. העיניים שלהם פרחו, משהו שלא ראיתי זמן רב. הם חייכו, אמנם חיוכם היה מכוער עם מלא שיניים חסרות אבל הוא היה אמיתי, וזה הפך אותו לחיוך מקסים. הם אהבו וזה משהו שלא ראיתי זמן רב. משהו בתוכי התמלא, הרגשתי אהבה.
הסתכלתי לאחור, על מה שראיתי קודם וחשבתי לעצמי שלא הכל נורא בחיים האלו.
אותו הילד שנפל על ברכיו, עשה זאת כדי לקבל קצת תשומת לב מאמו. רק חיבוק קטן שיגרום לו לחיוך ענק.
הנערה שבדיוק 'זרקו' אותה, יכולה עכשיו להמשיך ולמצוא מישהו שיאהב אותה, אהבה אמיתית.
החתולה המסכנה, היא חלתה ונשארו לה רק כמה ימים לחיות. הילדה לא יכלה לראות אותה סובלת יותר אז היא הניחה קופסאת טונה על הכביש.
הציפור. לפעמים קורים דברים רעים אבל אלו קורים רק כדי שהטוב יוכל להיכנס.
הסתכלתי סביב, הסתכלתי על אותו זוג הקשישים והרגשתי אהבה.