ריקוד על דם בשלג – יצירת מופת
"עבר זמן מאז התקרית עם השריר. ומאיזו שהיא סיבה אני כבר לא רוקדת , אני מתכוונת שכבר לא קוראים לי . במקום זאת אני יושבת כל היום בחדר עם בגדי משרתת ומסתכלת בחלון חדרי במחשבות על המשפחה ;האם אמא עדיין סובלת או אם אלכסנדר מתגעגע ואם אבא נלקח ! אני מקווה בכל לבי שלא ….
צליל של מנעול , אני יודעת שזה לא האוכל כיוון שעדיין לא ערב , בדרך כלל זה וולפריק שמביא את האוכל . אנחנו משוחחים על הכל ומעלים תאוריות עד שהוא צריך ללכת . וולפריק הוא המפלט היחידי שלי מהים האפור בו אני חיה .
הדלת נפתחת ופתח פליגאה , כמובן שהיא נובחת עלי לסדר את שמלתי ולבוא .
אנחנו הולכים במסדרונות ועולים לקומה השלישית אני מעולם לא הייתי בקומה הזו ; הקומה היא מסדרון ארוך עם חדרים לכל צדדיו ובסופו דלת נוספת , ועל הדלת שלט – פריהר .
היא נוקשת בדלת 3 פעמים ולאחר מכן נשמע קולו הדוחה של היטלר המורה לנו להיכנס .
"הנה הילדה שלך " אומרת פליגאה ויוצאת , משאירה אותי לבד חסרת כל הגנה ממול המפלצת.
"סיירה" הוא אומר , אני שונאת את קולו ואיך שהוא מבטא את שמי , שמי הוא שרה לא סיירה .
"גשי הנה " הוא אומר קולו שקט אבל מגעיל , אני מצווה , אני נגשת אליו בפנים חתומות .
הוא נוגע בגבי התחתון , אני נרתעת מידו , הוא הרגיש את הרתיעה זה לא טוב . הוא מוביל אותי אל המרפסת המשקפת אל מעל הגן האחורי . יש שם מחנות ורוצחי יהודים חפים מכל פשע .
"מה את חושבת על יצירת המופת שלי?" הוא שואל בחיוך מגעיל . אני יודעת מה אני צריכה להגיד
'דעתי אינה חשובה אדוני אני בסך הכל יהודיה פשוטה' זה מה שאני צריכה להגיד , אבל אני לא אני
אגיד את המחשבות שלי בקול רם לא משנה כמה זה יכאב .
"אני חושבת שזה מחליא ושזו אינה יצירה אלא רצח עם ואתה סדיסט שאינו יודע שובע" אני אומרת בארסיות . הוא מסתכל עלי בכעס , מרים את כף ידו ומנחית אותה על הלחי שלי
זה כואב ושורף אבל אני לא אתן לו סיפוק "
תגובות (0)