לא, לסלוח זו לא חולשה פרק 1

"די! תעזבי אותי כבר! מי את בכלל?! אל תגעי בי! אין לך שום זכות לגעת בי!"
"יונתן דיי! תפסיק כבר! תתחיל להשתלט על עצמך! אתה לא מבין מה זה להירגע?"
"סיוון דיי! לא! לא! אל תגעי לי בתיק! מה נראה לך שאת מכניסה לי בגדים לתיק?"
"אני לא עוזב! לא עוזב!"
"יונתן אתה יודע שזאת לא החלטה שלך. אתה הבאת את זה על עצמך."
"לכי תזדייני!!! כוסאמא שלך! יא בת זונה! שרמוטה אחת!"
" תמשיך. תמשיך להרוס לעצמך יונתן.
בקצב הזה אפילו לפנימייה לא ייקחו אותך!"
" לא רוצה פנימייה!!! לא!! "
אני מנסה להירגע. 1,2,3,4,5,6,7,8,9 "לכי תזדייני!!!! אף אחד לא אמר לך לבוא! מי אמר לך לבוא בכלל?!" " אמא שלך!"
" זאת לא אמא שלי ואת יודעת את זה! חתיכת שרמוטה! זאת לא אמא שלי! זאת לא אמא שלי!!"
אם עד עכשיו עצרתי את הדמעות,אז עכשיו פשוט פרצתי בבכי.
"אני לא יכול יותר עם החיים האלה!" "אתה לא יכול? אני כבר שנתיים שלמות מקבלת טלפון מחגית כל יום על זה שאתה בלגניסט ואתה לא יכול יותר?"
"כן אני לא יכול יותר! גם מוציאה אותי מהבית וגם קוראת לזונה הזאת אמא שלי?!!"
"היא לא זונה! ילד חוצפן! אישה פתחה בשבילך את הבית ואתה עוד קורא לה זונה?"
"כן! הזונה הזאת פתחה לי את הבית כי אף אחד לא אהב אותה אז היא רצתה מישהו שיהיה איתה!"
"אם אתה כל כך שונא אותה אז למה אתה לא רוצה לעזוב? אהה יונתן?"
שתקתי. חשבתי על זה בדרך לפנימייה החדשה שלי. עד שהצלחתי להתאקלם במשפחה האומנת אני צריך שוב לעזוב? סיוון העובדת הסוציאלית השרמוטה שלי!"