מדריך לפקיחת עיניים

מה אני אוהבת בלכתוב? פשוט מאד- לכתוב.
מה אני אוהבת בלרקוד? פשוט מאד- לרקוד.
מה אני אוהבת בלצלם? פשוט מאד- לצלם.
למה אני נותנת תשובות כל כך מוזרות? פשוט מאד- כי כל מה שאני אוהבת, מהשאלה הזאת, הוא בתוך התשובה. אז התשובות הן במילה אחת. תתמודדו עם זה.
ומה אני אוהבת כל כך בלחשוב? אולי זה קצת יותר מסובך- אני אוהבת לחשוב.
עולה לכם על העצבים?- אין בעיה, אני הייתי פשוט מקבלת את זה. זה לא שיש ברירה, כן? אז כל מה שאני עושה הוא מסתורי, ועמום, ולא מובן. אז מה? למה אתם צריכים שהכל יהיה מובן לגמרי? למה אתם לא יכולים לחשוב בעצמכם? למה אי אפשר להפעיל את המוח, לחשוב על המשמעות שמאחורי זה. הכל פשוט. פשוט וקל. אתם פשוט הופכים את זה לבלתי אפשרי. אבל אם תרימו את התחת מהספה, תזרקו את הטלפון, או אפילו הספר, הצידה, ותתחילו להבין משמעויות, אם רק תעשו את המאמץ הקטן הזה- הכל יהפוך לבהיר, תבינו הכל. ובשביל זה, תצטרכו את המדריך לפקיחת עיניים:
אז כתבתי, "היא חשבה שהיא עושה כך וכך, אבל היא עשתה כך וכך"- יש סתירה, נכון? חבל שפשוט לא שמתם לב לכל המשפט- חשבה, אנשים, את המילה "חשבה" שכחתם. אין סתירה, הכל בסדר. אוקיי? זה השלב הראשון לפקיחת עיניים. הבנתם? מצוין. לא הבנתם? תחזרו על זה שוב ושוב, עד שיכול להיות שיתברר שפקיחת העיניים לא מתאימה לכם. אולי כדאי שתדלגו לפסקה האחרונה ותקראו אותה כבר, כי חוץ מזה, הכל שלבים.
"המבט השבור בעיניו הסגיר אותו". הרבה אנשים כותבים את זה. "אבל הבנתי לפי עיניו, הוא לא באמת אמר את זה בציניות", "רק ניצוץ ההתלהבות בעיניו סימן לי עד כמה הוא מחכה לזה", ועוד דוגמאות. היי, אני מודה, גם אני כותבת את זה. אז כתבתם. פשוט כתבתם. זה הכל. אבל חשבתם על לעשות את זה? להסתכל למישהו בעיניים ולראות את האמת? זה השלב השני, ברכותיי!- הוא שלב לאנשים מעשיים יותר. עשיתם את זה? יופי. עכשיו נשאר להבין מה ראיתם. תסתכלו עליהן, על העיניים- הן יכולות להיות שחורות ונוצצות, כחולות ועמוקות, ירוקות ושטחיות, אולי סתם חומות, ובכלל, כל מה שתרצו. תבדקו מה קורה בתוכן. זה יכול להיות אומללות, שמחה, התלהבות, הרפתקנות, אולי בכלל סתם עצלנות, וכל משהו אחר שתמצאו. הצלחתם- מצוין. לא הצלחתם- גם אתם, תדלגו כבר לפסקה האחרונה.
למצטיינים- ברכותיי! עברתם את שני השלבים הראשונים בהצלחה! נשארו עוד שני שלבים. הגיע הזמן לשלב השלישי: תחקרו. תבינו את העולם, את בני האדם. זה, למען האמת, השלב האהוב עליי. לא צריך בו יותר מסתם- לחשוב. כן, כן, תחזרו לשבת על הספה, קחו את הטלפון או הספר, ופשוט- תחשבו. תחשבו על כל הדברים שקורים לכם. תחשבו מה אני יכול לעשות כדי שיהיה טוב יותר בעולם. תחשבו איך תוכלו לעזור לאדם במצוקה. ומצדי, תחשבו אפילו איך להרביץ או להשפיל את הילד ההוא, או את הילד הזה. אבל הכי חשוב- לחשוב. לחשוב על מעשים, ולא לעשות אותם. תעשו מה שאתם עושים תמיד- שבו על הספה, תשחקו בטלפון, והפעם תוסיפו את המחשבות. איזה שלב טוב, הא? חבל, עכשיו כשאתם מודעים למה אתם עושים כל יום, זה הופך אותו לקשה. אם הוא לא קשה- כנראה שנכשלתם. חשבתם- מצוין. לא חשבתם- לדלג.
זהו, שלב הגמר- אני גאה בכם, מצטיינים! פקחתם עיניים בצורה כמעט מושלמת, כל שנותר לעשות כדי להפוך את הכל לבהיר וברור, הוא לסיים את השלב האחרון. לתחילת השלב, קחו נשימה עמוקה- ותתחילו לקרוא.
אז- למה אנחנו צריכים לפקוח עיניים? אנחנו צריכים לראות את העולם סביבנו- להרגיש בו, לחוש אותו, לטעום אותו (ולהבין את הסיפורים שלי, שזה גם חשוב :)). את כל הבחוץ, עשינו בצורה נפלאה. השלב הזה הוא מפחיד- נפקח עיניים מבפנים. טוב, אז תחשבו שאני פחדנית, אבל זה באמת הפחיד אותי- כל הרגשות, התחושות, המחשבות, יוצאות באחת, וצריך לסדר אותן… מפה לא ידעתי איך להמשיך את המשפט. זה משהו שאי אפשר לומר במילים. אתם תבינו. את מצטיינים בפקיחת עיניים. הגיע הזמן להתמודד איתן. עשיתם את זה? יופי, אבל זה לא מספיק. תתמודדו עם מה שאתם מרגישים. התמודדתם? כל הכבוד, פוקחי עיניים, הישארו איתנו לסוף. נכשלים? מצטערת, מצער שבסוף נכשלתם, מאכזב קצת, אבל אלה החיים. תמשיכו לקרוא.
אני יודעת, עברנו מסע ארוך וקשה. גם מצטיינים, גם נכשלים. כל הכבוד על האומץ שהפגנתם בקריאה! לי, למשל, זה היה קשה, ותראו- עכשיו אני זאת שמעבירה הלאה את המשמעות לחיינו! אולי אתם תהיו הבאים, מצטיינים. ועכשיו-
נכשלים: כל הכבוד על שניסיתם! לצערי, לפחות בפעם הראשונה, לא כולם מצליחים, תמשיכו לנסות, אין אחד שלא יכול לפקוח עיניים. אם המשכתם לקרוא- אתם דווקא לא תצליחו. חלק מפקיחת עיניים הוא סבלנות. אתם כנראה לא הפגתם אותה- מצטערת, כנראה, או שייקח לכם שנים של מאמץ עד להצלחה בקושי, או שפשוט לא נועדתם לפקוח עיניים, אבל זה נדיר.
ומצטיינים: אני גאה בכם, פוקחי עיניים! הגאווה שלי לא אמורה להיות שווה משהו שבעיניכם, פוקחים שלי, אבל בשבילי היא שווה המון. אבל אני מזהירה אתכם- אל תתנשאו, ותהיו סבלניים! ההתנשאות גורמת לעיוורון, ואז תעברו הכל שוב, וכנראה שלא בהצלחה את התהליך שוב.
מפה אני משחררת אתכם לחופשי- אתם יכולים להדביק את התחת חזרה לספה, לשחק בטלפון או לקרוא ספר, ולעשות כאילו מעולם לא קראתם את זה. אתם יכולים גם לשתף את זה, אתם יכולים להצל את הידע לטובת כולם. זה, כמובן, הדבר הנכון לעשות.
פוקחים ונכשלים, מצטיינים וממתינים- כל הכבוד על המאמץ. מצטערת שיצא ארוך :)