נקמה מתוקה

העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: הטובים והרעים. הסיפור שלי מתאר איש רע שעשה מעשה רע ומעולם לא נענש. עדיין. הייתי בת 15. נערה טובה מבית טוב, כזו שטרם טעמה נשיקה, שלא לדבר על שאר הדברים. קבעתי עם שכנה שלי שאבוא אליה בערב לראות יחד סרט. היא חברת ילדות ואני מכירה אותה מאז שאני זוכרת את עצמי. וגם האבות שלנו, כמונו, גדלו יחד.

אנחנו יושבות בחדר ורואות סרט ולפתע אני צמאה. "להביא לך משהו?" אני שואלת, והיא עונה שלא כשהיא מהופנטת מול המסך. אני קמה למטבח לקחת משהו לשתות ובאותו הרגע אני שומעת אותו. "היי, בואי רגע! את חייבת לראות את זה". אבא שלה – קורא לי מהסלון. "בשביל מה?" אני שואלת בחוסר עניין.
"את חייבת לראות משהו מצחיק!" הוא מוסיף ומסמן לי לשבת לידו.
אני מתיישבת מבולבלת ורואה את זהבה בן שרה שיר שאני לא מכירה.
"טוב, לא ברור לי למה זה אמור לעניין אותי. אני לא רוצה להפסיד את הסרט…" אני קמה והוא מושך אותי בעדינות לשבת חזרה, לידו. אני מזדעזעת כשאני מרגישה את היד שלו מלטפת לי את הרגל פנימה והחוצה. הוא מושך אותי אליו ומנסה לנשק אותי. זה קורה בשניות.
כשהלשון שלו כמעט בפה שלי והיד שלו בין רגלי, אני מתעשתת וקמה במהירות. הלב שלי השתולל וחום הגוף שלי עולה וכמעט שורף אותו חי. "מה אתה עושה???" אני מטיחה בו המומה וזועמת. והוא? מביט בי ללא מילים בעיני עגל ריקות מתוכן.
"חתיכת סוטה מגעיל! הלוואי שתמות כאן ועכשיו. איך?? אני בגיל של הבת שלך.. אתה חבר של אבא שלי! חכה זה עוד לא נגמר. אני – מבטיחה לך!"
אני יורקת את המילים ועפה משם. יוצאת מהדלת בלי לומר מילה לחברה שלי, רצה הביתה ובוכה שלוש שעות. למה זה היה צריך לקרות לי?
יום למחרת, הייתה לו את החוצפה להציע לקח אותי לבית הספר. איחלתי לו שימות והמשכתי ללכת ברגל בהפגנתיות, מתפללת שיעשה תאונה וימחץ. לצערי זה לא קרה.

לא סיפרתי על המקרה להורים שלי. אין לי הסבר. רציתי להדחיק ולשכוח מזה. לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם, של חברה שלי, של אמא שלה…עדיף לשתוק בינתיים. אבל לשכוח – זה לא! אני עוד אנקם בו! מתי שהוא, ברגע המתאים – אני אכאיב לו במקום הכי רגיש. חשבתי לעצמי אז בעיניים נוצצות.
כמובן שלא יכולתי ללכת לחברה שלי יותר, והתרחקתי בלי להסביר. מה יכולתי לומר לה?
שאבא שלה סוטה? שאלוהים יודע מה היה יכול לקרות אם היינו לבד בבית במקרה?
העדפתי להיות בפינה השקטה שלי, כשאני משתפת את אלוהים בדמעות שלי.
כל כך רציתי שהראשון שיגע בשפתיים שלי יהיה נער שאני אוהבת. לצערי זה לא קרה.
אך כמו שאומרים: הזמן מרפא, והוא ריפא.
פתחתי את המקרה רק אחרי עשר שנים, קצת לפני שהתחתנתי.
הסוטה ואשתו לא ברשימת המוזמנים וההורים שלי שאלו מדוע. אז הסברתי.
התגובות היו מעורבות. קצת הלם, קצת מבוכה, קצת שתיקה והרבה כעס, בעיקר מצד אמא שלי. חסמתי אותם מייד כשהופיעו השאלות: למה לא סיפרת עד עכשיו, איך הוא העז, ספרי שוב איך זה קרה…זה החרא שלי, לא שלכם – הודעתי ביובש, לא מתכוונת לדבר יותר על הנושא.
גם ההורים שלי בחרו לבסוף, בשתיקה. כן כן. גם אבא שלי העדיף לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח. עד היום אני לא מבינה למה. כנראה שגם לא אבין.

ההזדמנות הראשונה שלי לנקמה מתוקה הייתה במסיבת יום הולדת פרטית שערכו לו באיזה מקום יוקרתי. זה נודע לי ממש במקרה כי ההורים שלי הוזמנו ומן הסתם, לא התכוונו ללכת.
שלפתי את ההזמנה ורשמתי את הכתובת.
נסעתי לשם ביום המיועד ונכנסתי בביטחון עם נעלי עקב, כאחת האורחות ומתקדמת לכיוון הבמה טק טק טק, העקבים שלי נשמעים היטב ואני משפשפת את ידיי כשאני קרובה: שוו טיים!
עליתי על הבמה בנונשלנטיות כאילו אני חלק מצוות הבידור ולקחתי את המיקרופון.

"ערב טוב, אודה לכם אם תקדישו לי כמה דקות, יש לי משהו מאד מעניין לספר לכם.
לפני קצת יותר מעשר שנים, חתן יום ההולדת שעומד כאן לפניכם, הטריד אותי מינית אצלו בבית כשאשתו והבת שלו היו בחדר הסמוך. לא ממש עניין אותו שהייתי בת 15, קטינה. אה, גם בגיל של הבת שלו." דממה. עיני כולם נשואות אלי ורק אלי. "מה הוא עשה אתם שואלים?" אני שואלת בקול רגוע ומצביעה על הסוטה ההמום, ומספרת לפרטי פרטים כל מה שהיה באותו ערב. משתפת קרוב למאה איש במידע שידעו רק אני, הוא ואלוהים.
לפני שסיימתי לומר את דבריי, איחלתי לו שזו תהיה יום ההולדת האחרונה שלו והתעלמתי מהאורחים שהיו בשוק. הסוטה – נראה קרוב מאד להתקף לב.
ואשתו? מיהרה לאחוז בזרועו, כשהיא רועדת כולה. מאמינה שאת הסיפור הזה היא תחסוך מהארגון לנפגעות אונס ותקיפה מינית – שם היא מתנדבת, מסתבר. אוי כמה שהעולם הזה מצחיק. היה כזה מתח באוויר שהיה אפשר לחתוך אותו עם סכין ואני חושבת שהייתם מוכנים לשלם לי רק בשביל להיות שם ולראות אותו. לבן כמו קיר, מצומק כמו ענב מיובש, לוזר, אפס, חסר אונים. אפילו לא קרוב לאיך שאני הייתי לפני עשר שנים.

יצאתי בחיוך מהמקום, זקופה כמו אלה. טק טק טק – העקבים שלי הן מוזיקה ערבה לאוזניי.
נסעתי כל הדרך עם חלונות פתוחים, מחבקת את הרוח ונושמת עמוק. מרגישה שסוף סוף סגרתי מעגל. אוי הנקמה המתוקה שלי. יש לה טעם הרבה יותר מתוק מהלשון הדוחה שלו.
חייכתי ואז צחקתי צחוק מתגלגל ופרוע, שרה בקול עם Sia מרגישה לגמרי Titanium.