שק החיים

"היי," היא קראה, וכמעט הצליחה לתפוס בשרוול חולצתו הארוכה. "היי!"
הוא הסתובב. כלומר, לתדהמתה, היא הסתובבה.
"אה… סליחה, חשבתי שאת מישהו א…" היא עמדה להגיד את המשפט במלואו, עד שראתה השק השחור שהחזיקה האישה בידה. "אה, זאת את," אמרה במרירות. האישה הביטה בה באדישות. "כן, זאת אני, ואני מאוד ממהרת. עכשיו, אם תסלחי לי, אני אמשיך בדרכי."
היא הסתובבה בכעס חזרה והמשיכה ללכת, הפעם מהר יותר, נדחקת בין שאון האנשים שברחוב.
"היי!" הילדה קראה שוב ורצה אחריה. \"תני לי את השק!" היא ניסתה להשיג אותו, אך האשה הרימה אותו גבוה, כך שלא יכלה להגיע אליו. האישה ציחקקה מעט.
"היי, די! תני לי את השק! אסור לך לקחת אותו!"
היא הנמיכה את קולה למראה האנשים שהביטו בה כאילו הייתה משוגעת.
"היי, תחזירי לי אותו," היא לחשה בזעף.
האישה צחקה צחוק מתגלגל והמשיכה לברוח.
"היי, תפסיקי לברוח, תחזרי!" היא צרחה, אבל היה מאוחר מדי.
וככה מאבדים אח חולה בסרטן. לנצח.