בקשה מכוכב קטן

"את רואה את זה?" הוא שואל. אני מפנה את ראשי למעלה, לעבר העננים ורואה כוכב קטן נוצץ.
"עכשיו תביעי משאלה." אני לרוב לא מאמינה שדברים כאלה מתגשמים, אבל מה אכפת לי לנסות? אני עוצמת את עיני, מתרכזת, ואז פוקחת אותן.
"הבעת?" הוא שואל.
"כן." אני עונה בחיוך.
אנחנו יורדים מהגבעה ומתיישבים בתחתית. הוא מחזיק בידי ואני בידו.
"אז… מה ביקשת?" הוא שואל אחרי כמה דקות וסקרנות נגלת בעיניו.
"אני לא מגלה, זה סוד."
"נו בבקשה, אולי רק לי? אני מבטיח לא לגלות." הוא מתחנן.
"אבל אם אני אגלה לך המשאלה לא תתגשם." אני עונה. הוא מניד בראשו כאומר 'צודקת' ומניח לנושא.
אנחנו נרדמים תוך כדי שאנחנו שוכבים על האדמה.

"היי, סי סי, בוקר קומי." אני שומעת במעומעם את קולו קורא לי, מעיר אותי.
"אבל אני רוצה לישון…" אני נאבקת בדחף לפקוח את עיני.
"קומייי!!" הוא מנער אותי מצד לצד עד שאני מסכימה לקום לבסוף. אנחנו מתחילים ללכת לעבר הבית שלו וכל הדרך אני לא מפסיקה לחשוב על המשאלה שלי.

'הלוואי שאני ודני נשאר חברים לנצח.'