אש

אי שם בארץ רחוקה האש הייתה מקו האור,החום והאהבה ואז באה הלהבה אשר תמיד הייתה בוהקת וחזקה, היא באה ואפילו קצת הרסה בארץ הרחוקה, היא הרסה את הבית של השכן וגם השכנה, אבל למלך לא הפריע כי בו לא פגעה. הלהבה הרסה והכאיבה לילדה אשר רצתה לבוא ולגעת בה, בלהבה הגדולה היפה והחזקה,אך היא רק שרפה ולא הייתה מאד נעימה לא לו ולא לה. אבל למלך לא הפריע, רק בא לילדה הקטנה ואמר:" אהה זה ,זה לא נורא ומחר מחר זה יעבור כמו הרוח".המלך חזר לארמון ולו זה לא הפריע כי בו זה לא פגע. הילדה רצתה ללכת לביתה אך ידעה שלא תוכל כי האש הרסה אותו את ביתה,"לא נורא" אמר המלך "האש לא רעה אלא טובה ונעימה".
האש המשיכה לחיות בממלכה,בארץ ההיא הרחוקה ומחר אמר המלך "מחר אני אלך לבקר אותה ,את האש הגדולה. האש הייתה גדולה וחזקה יותר מתמיד והמלך התפעל ורצה לגעת ולעטוף אותה. כאשר נכנס אליה ונגע הוא גילה אותה , את הכאב את הרצון שלה .אך האש לא התכוונה, כי ככה היא חמה מדי לפעמים וקרה מדי לפעמים, המלך חזר כעוס וכאוב לביתו וקרא לגשם שילך ויכבה את האש הרעה, הגשם הלך נרגש ומלא חיים אל האש והביא עליה את כעסו ומטרו. והאש לסבול עוד לא יכלה ודעכה ונעלמה. פתאום נעלם האור החום והאהבה. ולרגע הבין המלך את מעשיו בכה ובכה כי את האש רצה אך לחזור האש לא תסכים כי פגעו בה כל האנשים ורק הגשם נשאר עם הקור והחושך. והממלכה רק לאש שוב חיכתה.