הניצודים-פרק2 (חיי הכופר)

אליס שתקה כל אותה הדרך אשר עשו לעיר הקרובה, עיר סחר שלא הוענק לה שם.
הם נעצרו מול חומותיה. אליס לא פצתה את פיה במהלך הרכיבה, לא שתתה ולא אכלה. היא חיכתה בקוצר רוח לביקורו של ג׳ק, אך הוא לא הזכיר את שלג.
היא הכירה אותו מהיום בו נולדה, הוא היה חבר קרוב של משפחתה, מתבודד בדרכים. ולעיתים היה רוכש לה מתנות. 
הורייה ניתקו עימו את הקשר יום אחד, אחרי שגילו שהוא פושע. בגיל חמש ברחה אליס מן ביתה, חיה עם ילדי כפרים צעירים וחיה ממזון רקוב ומים מזוהמים מן בארות מלוכלכות.
״אני מתכוון לעצור כמה פעמים לפני שנגיע לשלב בו אפזר את זרעי השעועית. עלינו להביס כמה רודנים, ולבזוז בתים כפריים…״
״איל מן תוכניות אלה?״ שלג נראתה נחרדת.
ג׳ק לא השיב אך שלגייה המתינה לתשובתו בקוצר רוח משווע. 
הוא נהג להביא עימו נשים נאות וצעירות, ניתנות לפיתוי. אך שלגייה הייתה שונה, מיוחדת. לידה התנהג ג׳ק בנימוס, נהג להתגדר ולדבר באלגנטיות. הוא התנהג המאוהב, מאוהב מעל כל הראש.
״ג׳ק?״ שאלה אליס בצרידות מועטה. ״נוכל לשוחח לבדנו? עכשיו?״
הם התרחקו מעט משלג שנראתה זעומה ועצר לצד עץ ערבה בודד שנח מצדה השני והלא הומה לחלוטין, לא כמו שעיר אמורה להיות.
״שלג היא לא אחת מהחברות שלך? נכון?״
ג׳ק נד בראשו.
״אתה מתכוון להציע לה נישואין?״ המשיכה אליס לתחקר.
״היא שותפה למסע בדיוק כמוך, אליס,״ אמר ג׳ק בכעס. ״אני רק בן עשרים והאפשרויות שלי פתוחות, שלג בת שמונה-עשרה לפחות והיא במעמד הרבה יותר גבוה משלי או שלך! היא הרבה יותר מכובדת.״
״למה הכוונה?״ אליס זקפה גבה.
ג׳ק נאנח ולחש באוזנה, ״היא נסיכת גרינדל.״

————————————————————————————

בחילה אחזה בבטנה של שלגייה בעוד הם צועדים הישר אל תוך שוק הומה אדם.
היא הידקה את הברדס שלה כפי שייעץ לה אביה המנוח, אל תחשפי, היה אומר לה.
שלגייה מעולם לא ביקרה בשוק, אולי מלבד פעם אחת או שתיים.
״תפוח עלמתי?״
רוכלת זקנה בעלת שיניים מצהיבות הביטה בה וחייכה חיוך רחב.
״לא תודה,״ שלגייה נדה בראשה לשלילה. היא גוועה אך גם הרגיש שובע, דבר שהיה די מוזר כדי לגרום למרפא הממלכה שלה להשתגע.
״את תמלכי יום אחד?״ אליס הפתיעה אותה מאחור.
שלגייה חשקה שיניים. ״ג׳ק, סיפר לך…?״
אליס הנהנה והשפילה את מבטה. ״את תרצי להישאר פושעת?״
״אימי החורגת, ביאטריס, גרשה אותי מן הארמון. בטענה שאני…״ היא נעצרה ואז המשיכה, ״יפה יותר ממנה. ביאטריס היא מכשפה.״
״אז למה את לא מספרת את זה לאף אחד?״
״היא תכשף אותי ותמחק את הזיכרון של תושבי הממלכה.״
אליס רקעה ברגלה באדמה וחטפה בהיסח הדעת ענב מן אחד הדוכנים ושלפה אולר משובץ צדפים. היא בצעה אותו לשניים והושיטה אחד מהחצאים לשלגייה.
״זה לא מגיע לך שלג,״ אמרה אליס. 
ג׳ק שוחח עם אדם מבוגר בגיל העמידה, מזוקן ונאה שהצביע על כמה צריפים ישנים בקרבתם ומלמל משהו על מחיר כל אחד מהם.
כשהוא חזר אחז ג׳ק בצרור מפתחות מוזהב, הוא הצביע על הצריף האמצעי מבין השלושה והסביר שזהו פונדק ששייך לתושבי המקום ובעלי השוק, הם הניחו לג׳ק ללון בחינם הלילה מכיוון שאף אחד לא משתמש בהם.
שלגייה נדחקה אל פתח הכניסה והיטיבה לכסות את הברדס, כדי שיעטוף את כולה. גשם שהחל לרדת דפק על החלונות בתעוזה.
״קריר-״ רעדה אליס.
ג׳ק גיחך למראה חסר האונים. ״לכו לישון, יש לנו יום עמוס מחר.״
שלגייה סרקה את החדר רגע לפני שנשכבה במיטה הלא מוצעת והקשה. קורי עכביש כיסו כל פינה בחדר, רהיטים מעץ כבד הונחו בכל פינה והתריסים היו חסומים. כל כך מרגיע, חשב לעצמה שלגייה. היא הביטה במקום פעם נוספת ושקעה בשינה.