הניצודים- פרק4 (הגבעול)

הנסיך שוחח עם נערה לבושת סרבל אדום וכובע צמר תואם. היא נראתה כבת שלוש-עשרה. אליס התקרבה אליה ונעצה אצבע בגבה, הנערה הזעיפה אליה פנים.
״מה?״
היה לה שיער ערמוני, קצר ומתולתל, היא יישרה את המשקפיים המרובעות שלבשה על גשר אפה. כיפה אדומה. הנמשים שלה בערו כשמשות, צבען אדום.
״את, רד, נכון?״ שאלה אליס.
כיפה אדומה נחרה בבוז. ״בטח שכן, מה את צריכה?״
״כישוף.״
רד התרחקה מאגדתי. ״את זקוקה לגלינדה?״
אליס הנהנה.
״תקשיבי לי טוב…״ הרהרה. ״אליס, כן? אני לא מקיימת הסכמים יותר עם גלינדה, שמעתי שהיא מתעניינת בקוסם והוא רוצה…״ רד נאנחה. ״הקשיבי, אליס. אני לא עושה דברים כאלו יותר, יעצרו אותי ואני לא אוכל לטפל בסבתא-״
״בזאב.״
״עזבי את זה! גלינדה!״
אישה מלאת גוף בעלת שיער בלונדיני קלוע לצמה רופפת ועיניים כסופות ככוכבים התקדמה לעברן, משלב זרועה בזו של ילדה בגילה של אליס; עם שתי צמות חומות.
רד נופפה להן. ״דורותי,״ אמרה.
הילדה חייכה וקדה קידה קטנה. ״היי, רד.״
״מה קרה?״ שאלה גלינדה. ״שוב הסתבכת, רד?״ היא צחקקה. ״למה את זקוקה? שינוי צורה? אולי שיקוי אהבה.״
״אני זקוקה לקסם,״ השיבה רד. ״בשבילה.״
אליס לחצה את ידה של גלינדה לפני שהשחיתה מילה והצליחה לכייס את אבקת הקסמים שלה מתוך השמלה של גלינדה, היא נדה בראשה והסבירה שחלה טעות בעודה מדדה אל תוך החדר הצדדי, חדר המעילים. היא נצמדה אל ג׳ק ושלג ולחשה, ״הבאתי את האבקה.״
ג׳ק חייך בשובע רצון ופיזר מעט ממנה על אחד הזרעים שלו, הוא השליך אות על האדמה וסימן לשתיהן לצאת מהמקום ולהסתלק במהירות האפשרית.
אליס הזדחלה החוצה ופתחה את דלתות האולם, הם רצו אל היער הסמוך, לכיוון כפר אנושי.
הבית רעד מאחוריהם וגבעול ענק פרץ ממנו, גבעול שהרס את הבית. כל האורחים יצאו משם חיים, גלינדה הפעילה מגן קסום בצבע ורדרד שהגן על האורחים מההריסות.
״ג׳ק!״ קרא אגדתי בכעס.

————————————————————————————————-

שלגייה נרדמה בחיקו של ג׳ק בעוד הם רוכבים, אליס הבחינה באישה.
ג׳ק ירד מהסוס וטלטל מעט את שלגייה, היא שפשפה את עיניה ופיהקה קלות.
״שלום,״ אמרה האישה בחיוך, פניה היו מצומקות ועיניה עגמומיות. ״תרצו תפוח? הוא בחינם, אני מחלקת את התפוחים שלי.״ היא חשפה סל קלוע מזרדים.
״לא תודה,״ אמרה שלגייה בנימוס.
האישה צחקה. ״הם בחינם.״
היא הרימה תפוח אחד.
״אבל יש רק תפוח אחד בסלסילה, ואת מחזיקה בו.״ אמרה אליס.
הזקנה סיננה קללה חרישית. ״מה פתאום!״
״אל תאכלו את זה, הם רעילים!״ נערה בגילה של שלגייה צצה מגבול היער.