טולפה- פרק 8- צל
נסענו חזרה בג'יפ מהשיחה עם… פיטר פן.
לא דיברנו על זה, אבל הבנתי למה הוא נחשב לדמות שהיא לא טובה ולא רעה. כנראה בגלל כל התיאוריות האלה, אלה שאומרות שהוא לא כל כך תמים ונחמד כמו שהוא מוצג בדרך כלל. בעיקר מהבקשה שלו, הצלחתי להבין את זה.
"אני אעזור לכם בתנאי אחד- תמצאו ותחזירו לי את הצל שלי."
אז זה מה שנעשה, אני מניח. אבל לתפוס צל, שלא לדבר על למצוא אותו, זה יכול לקחת זמן ואמצעים שאני לא בטוח שיש לנו.
אני נהגתי. שוב. בגלל שסיירוס לא יודע לנהוג. לפעמים זה יכול להתיש מאוד, אבל הצד החיובי הוא שיש לי כוח מלא ברכב. "אני שונא שהם קוראים לי 'הצייד'." אמרתי. "גורם לי להישמע כמו רוצח."
"טוב, טכנית-"
"זו הייתה הגנה עצמית ואתה יודע את זה!" עצרתי את סיירוס עוד לפני שהספיק לסיים. ידעתי בדיוק מה הוא מתכוון להגיד, וזה כבר הרגיז אותי כשהוא הזכיר זאת כל פעם מחדש. "איך אנחנו מוצאים את הצל של פיטר פן?"
"אני לא ממש יודע." אמר סיירוס.
"אז תחשוב."
"אני חושב!" סיירוס נאנח בעצבנות. "הצל שלו לא יכול להתרחק ממנו יותר מדי. נחפש קודם כל בסביבה."
זה מה שעשינו. עברנו בכל בניין, בית, בר, מסעדה, סמטה, אפילו בתוך הפחים ובמחסנים נטושים. החיפוש שלנו היה נרחב, אבל הוא לא הניב תוצאות. סיירוס מצא עוד כמה מהעולם שמעבר. מצחיק ועצוב לחשוב שבדרך כלל הם היו צריכים לחשוש ממני, ועכשיו, אני צריך להסתתר ולא להוציא הגה מחשש שהם עלולים לעשות לי משהו. למה בכלל עשיתי את זה? איך נתתי לזה לקרות? כל מה שהייתי צריך לעשות זה להחזיר את הדמויות לעולם שלהם ולשבור את הכישוף, ואחר כך לחזור לחיים הרגילים שלי. זה היה אמור להיות פשוט בשבילי.
נכנסנו לפאב האחרון בקצה הרחוב. היו שם מעט אנשים,זה היה נראה יותר כמו בית קפה מוזנח בלי מלצרים, שהמוזיקה היחידה שנשמעה ממנו הגיעה מהרדיו הישן שנח על הדלפק. התיישבתי על אחד מכסאות הבר ונאנחתי. החיפוש הזה היה לשווא. עדיף לוותר על הרעיון שפיטר פן יעזור לנו. לא האמנתי בכלל שהילד הזה יכול לעזור במשהו, אבל סיירוס היה משוכנע שיש בו תועלת. בסדר, החלטתי לזרום עם ההצעה שלו. הוא אף פעם לא אכזב.
"אתה רוצה משהו?" הברמן פנה אליי.
"אני לא יודע." השבתי, והרמתי את מבטי אליו.
האם אני באמת רואה את מה שאני רואה?
נער שחור שיער וכהה עיניים. מחייך אליי בנעימות ומחכה לתשובה שלי. פניו, ללא צל של ספק, תרתי משמע, היו פניו של פיטר.
קמתי מהכיסא בעדינות. "חכה לי עם התשובה, בסדר?" התרחקתי ממנו בעוד הוא מסתכל עליי בבלבול ובוודאי תוהה מה עובר עליי. סיירוס לא הספיק להיכנס לפאב בעצמו לפני שדחפתי אותו חזרה לרחוב.
"מה?" מהמבט שלי הוא הבין שגיליתי משהו.
"זה הוא." אמרתי. "הברמן. הוא הצל."
"אתה בטוח?" הוא שאל.
"הוא נראה בדיוק כמוהו, רק, טוב, כהה יותר." הסברתי.
"אז למה מחכים?"
"יש שם אנשים, אי אפשר לתפוס אותו." השבתי. "אני מציע שנחכה."
"איך זה יוצא שאנחנו תמיד מחכים?" הוא שאל.
"כי זאת העבודה." עניתי באנחה. "אני גם לא אוהב את זה."
תגובות (2)
הצל של פיטר… הוא יודע מי הוא? הוא ילחם בהם או שהם יקפצו עליו מאחור וייכלאו אותו בתוך בקבוק? (את יכולה להתעלם ממני, אני סתם מנסה לנחש מה יקרה XO)
תמשיכי :)
חחחחח אולי זה יקרה, לכי תדעי. פרק הבא אני אעלה מחר :)