מצוד הנבלים: פרק 6- אהבה אפלה

"כריס?" עיניה הבהירות נפערו בתדהמה, ושמו היה הדבר היחיד שהצליחה לומר. שררה שתיקה רגעית. מאחוריו שמע את צעדי חבריו המתקרבים כאשר הגיעו לשם אחרי הריצה המתישה אחריו, אך הקולות היו עמומים לו והוא התקשה לשים אליהם לב. את תשומת ליבו המרכזית נתן לה.
היא כמעט ולא השתנתה. שיערה הלבן אולי התארך קצת, כנפיה השחורות מעט התרחבו, הוא כמעט ושכח מזוג קרני התיש העגולות שגדלו מאוד מאז ראה אותה לאחרונה… אבל חוץ מזה, למרות שדי השתנתה, הוא לא הצליח לראות בה שום דבר שיגרום לו להתחרט על משאלתו להגיע אליה.
"איב!" הוא קרא ותפס אותה חזק. הוא לא שם לב שהרים אותה באוויר והסתובב יחד איתה כשעשה זאת, כנראה הלהט של הרגע בער בו והוא פעל לפי רק מה שבליבו. הדבר הבא שרצה לעשות היה לנשק אותה, אבל-
"רגע." היא עצרה בעדו עם ידה על שפתיו הרכות שכבר התכוננו לפגוש בשפתיה שלה. "איך אני אדע שזה באמת אתה?"
"אה, תשאלי אותי משהו שרק אני יודע." הוא הציע.
איב חשבה לרגע, ועיניה התכווצו כשעשתה זאת. הם התרחבו מחדש כאשר מצאה את האפשרות הטובה היותר. "אני יודעת!" היא תפסה בחולצתו ונישקה אותו בכוח.
כריס הופתע מכך מאוד, אבל בכל זאת, לא בדיוק נרתע, כי הרי רצה לעשות זאת ראשון.
מגע שפתיו כבר הודה בהכל, לא היה צורך לשאול איזו שאלה מטופשת. היא התנתקה ממנו וחייכה בסיפוק. "כן, זה אתה." היא סתרה על לחיו בכוח. "מה אתה עושה כאן?" טון הדיבור שלה הפך עצבני.
"השתגעת?" הוא שפשף את לחיו הכואבת והתקשה להבין מה בדיוק קורה.
"לא, ואתה?" היא שאלה אותו בכעס. "עברת את החומה כדי…" קול נחלש לפתע. "לחפש אותי?" עכשיו הייתה די מבולבלת.
"למצוא אותך." הוא תיקן את דבריה.
"זה… זה הדבר הכי נחמד שמישהו אי פעם עשה בשבילי." קולה מעט נחלש ומבטה הושפל אל הרצפה.
"את בסדר?" כריס ניגש אליה בדאגה.
"כן, כן," היא משכה באפה והרימה את ראשה מחדש. "פשוט… לא ציפיתי שאי פעם תחזור."
"את יודעת, חומה ענקית די מנעה ממני להגיע אלייך." הוא אמר וגיחך קלות. "אבל במשך כל הזמן הזה, לא הפסקתי לחשוב עלייך, אפילו לא פעם אחת."
"באמת?" חיוך קל עלה על פניה. הוא הנהן ללא היסוס.
"איב, מה קורה שם?" קול נשי נוסף נשמע לפתע ממרחק. מעבר לאחת מדלתות חדרי הטירה יצאה נערה בגילה, והיא התקרבה בזריזות אליהם. היא לבשה שחורים כולה, מלבד אבן תכשיט השרשרת האדום והבוהק שענדה. שיערה השחור היה ארוך יותר מאי פעם, כנראה לא הסתפרה מאז מפגשם האחרון. כשהגיעה אליהם, היא הופתעה מאוד, כמו איב, לראות את האורחים המוכרים שבביתם.
"כן, איימי." איב פנתה אליה, בקול רך הפעם, שונה מאוד מאיך שנהגה לפנות אליה תמיד. כנראה שלא רק המראה שלהן שינה צורה.
"הו, אתם!" ועדיין, איימי התעלמה מהשבתה של איב, והתעסקה יותר בכך שבני גיבורים באמת דורכים על רצפת הארמון השייך לאמהות שלהן- הפיה הרעה, והמלכה הרעה, או בשמן האמיתי, איך שפנו זו לזו- אופליה וריינה. "אבל… איך?"
"אנחנו באמת חייבים לחזור על זה בכל פעם מחדש?" נואר העלתה את השאלה בתסכול רב.
"זה לא משנה איך, רק חשוב שתדעו שאנחנו רוצים להרוס את החומה ולבטל את הפילוג." אנג'י הסבירה להן בקצרה.
"נו, שיהיה בהצלחה." איימי אמרה באדישות והשליליות שתמיד אפיינו אותה. לפחות זה נשאר, דבר מוכר.
"הו באמת, אתן לא רוצות שזה יקרה?" אנג'י שאלה אותן.
"אני אומר לכם את האמת," איב ענתה בהודאה. "אנחנו די אוהבות את המקום הזה."
"מה?" כולם התפלאו.
"בלי חוקים, בלי בני מלוכה, טוב, מלבדי, כמובן, בלי חובות," איימי הסבירה. "פה אנחנו יכולות לעשות כל מה שאנחנו רוצות לעשות."
"גם קודם יכולתן." כריס אמר, וכולם, לא רק איב ואיימי, הסתכלו עליו וידעו שהוא מבלף. "טוב, בערך." הוא חשב שוב, וניסה למצוא סיבה נוספת. "כשאהיה מלך, אני אוודא שתקבלו כל מה שתרצו." הוא אחז בידיה של איב.
"כל מה שירצו?" אדוארד נבהל.
"כל מה שנרצה?" איב ואיימי הסתקרנו.
"כל עוד לא יעבור על החוקים, כמובן." הוא הוסיף. הן התאכזבו מעט, ואדוארד חש כמעט הקלה. כמעט, כי כריס בכל זאת הציע משהו שלא יעלה על הדעת.
"המ," איב חשבה לעצמה. "אגיד לכם מה, ניתן לכם להתרענן כמה זמן מהדרך שעשיתם עד לפה, ואחר כך נחשוב יחד מה אפשר לעשות בקשר למצב. בסדר?"
"כן." כריס ענה בשמם. "זה… יהיה מושלם." חיוכו אליה הדביק לה אחד משלה.
"תפנו לשם." היא הצביעה אל אחד מפתחי המסדרונות האחוריים. "בדלת הראשונה נמצאים מרחצאות מדהימים, אתם תאהבו את זה." היא הסבירה, והם התחילו לפנות לשם כעצתה. "אני אבוא עוד מעט." היא קראה, בעיקר לכיוונו של כריס.
הוא הפנה אליה מבט מודה ומאושר, והיא נופפה אליו כמקבלת את הסימן, והוסיפה לשלוח לו עם ידה הודעה אילמת שיחכה לה. הוא הנהן אליה, וחזר להסתכל קדימה ולפנות לאותם מרחצאות קסומים.
לאחר שנכנסו ונעלמו מעיניהן של הבנות, איב פנתה שוב אל איימי, בעלת בריתה ואחותה כמעט.
"אז, איימי," חיוכה שינה את עצמו לפתע. "איך המשחק שלי?"
"תראי, אני לא אוהבת להחמיא, אבל אני חייבת להודות שדווקא היית… טובה." איימי השיבה לה באותו טון בו קיבלה את השאלה.
"טוב זה רק לגיבורים." איב תיקנה אותה. "אני הייתי מצוינת." היא גיחכה בגאווה. "ו- טוב, גם אלן קצת הוסיפה לכך."
"נכון. אז, מה עכשיו?" איימי שאלה אותה.
"תאספי את השאר." איב הורתה לה. "אני כבר אעסיק אותם עד לשלב הבא."
"הו, סוף כל סוף." איימי חייכה מהמחשבה. "חיכינו יותר מדי זמן."
בזמן שדיברה, איב כבר החלה לגשת למרחצאות הקרובות, אליהן שלחה את האורחים הגיבורים שלהן.
"אבל, רגע," איימי פנתה אליה לפני שנפרדו. "החלק של המרחצאות בכלל לא היה בתוכנית."
"הו, באמת?" קולה המיתמם של איב לא הצליח לעבוד עליה. היא הסתכלה עליה כשגיחכה בחיוך חושך שיניים ועיניים מנצנצות, ופנתה להעסיק אותם בזמן שאיימי תעשה את שלה.