אפילוג (פשוט תיכנסו. זו הפתעה.)

Amora 21/01/2016 565 צפיות 4 תגובות

הילדה הצעירה רצה ביער, בחיפזון, מבלי לשקול צעדים ומבלי להביט לאחור, כמו טורף שמצא את מה שחיפש, אך נסוג בבהלה.
היא באמת הייתה די מבוהלת, אך לא בגלל איזשהו רודף אכזרי.
עבר הרבה מאוד זמן מאז שמשהו נורא קרה בסביבתה, מאז חזרתה של המלכה השחורה לכס המלכות שלה (כך לפחות מספרת השמועה), לכן היה מפתיע שרצה בצורה הזאת. נראה היה שדווקא רדפה אחרי משהו, ולא ברחה ממנו, לפחות, לא משהו שהצליחה לקלוט בעיניה.
שיער התלתלים הבקבוקים הקטנים והבהירים שלה התעופף במשבי הרוח שקיבלה תוך כדי ריצתה. בגדיה היו מרופטים, אך איכותיים. בגדי גנבים אמיתיים, בצבעי חום כהים ובהירים, שיסוו אותה עם האדמה ברגע משבר. רגליה נקשרו במגפיים גבוהים ועל ידיה התלבשו כפפות חצי עשויות עור בלוי.
עיניה שקדו במציאת האדם אותו חיפשה. השמועות אמרו שהוא כאן, קרוב.
"כן!" היא קלטה אותו במבטה ואזרה את כל הכוח שעוד נשאר לה, כשהיא מתנשפת כולה ומתקשה לנשום היטב, כדי לגשת אליו. "ניק!" קראה והוא הסתובב אליה, עם מבטו המופתע והמבוהל, והמובן מאליו.
היא התקרבה אליו ותפסה בשתי ידיו שעזרו לה לעמוד ישר. ראשה הסתחרר מכל המאמץ הזה בחיפוש אחריו.
"ריס?" הוא התפלא לראותה, כפי שהיא שמחה לראות אותו.
"מי?" הבחורה שהייתה לצידו, בעלת השיער הבלונדיני הגלי והארוך והמבט האמיץ בעיניה, שאלה בחשד. מאחוריה התקדם לעברם הבחור הצעיר וכהה השיער, ועליו היה מבט מודאג וחושש.
היא אמנם הייתה ילדה, אבל המראה שלה היה יכול לאיים. אבל, טוב, לא עד כדי כך.
"דניאל! טוביאס!" היא קראה את שמם בביטחון שהבהיל אותם וגרם להם לחשוד. כמובן, הם לא הכירו אותה, אז איך ידעה את שמם?
"איך את יודעת מי אנחנו?" דניאל שאלה אותה בעיניים מכווצות.
"היא רואה הכל." ניקולאי השיב במקומה.
"בחלומות שלי." הוסיפה ריס לומר. "אני רואה את מה שקורה ומה שיקרה, ובגלל זה אני כאן."
"למה? ראית משהו?" ניקולאי שאל בדאגה סקרנית.
ריס הנהנה עם ראשה. "משהו רע."
"בגלל זה חזרת?" שאל אותה. "בגלל זה עזבת." הוא הזכיר לה.
"אני יודעת, אבל זה חשוב מאוד." הסבירה. "זה קשור בך, ובמלכה השחורה." היא שמה לב להתקוממות גופו, אך השתדלה להתעלם. הפעם לא ידעה במה מדובר, אך הרגישה שגם לא כדאי לה לדעת. "זה חשוב, אתה יודע שזה חשוב. אם זה לא היה, לא הייתי באה."
"את צודקת." הוא ידע.
"תעזרו לי?" שאלה, ועל פי מבטיהם, שהיו גם מעט חוששים ומודאגים, היא ידעה שהתשובה כנה ונכונה.


תגובות (4)

הו, אלוהים. בבקשה תגידי לי שאת ממשיכה את זה! בבקשה בבקשה בבקשה! (בעצם, אני לא ממש מבקשת, אני דורשת. המשיכי!)
האמת שזה ממש הפתיע אותי. רציתי שתמשיכי, פשוט לא האמנתי שזה יקרה. נראה לי שאני מחזירה את פיצול האישיות להתקף "אהעהעהעהעהעהע!" קטן.
אהעהעהעהעהעהעהעה!
כן, זאת הייתה היא. והנה היא הלכה.
תמשיכי את זה, ותמשיכי את זה עכשיו.
– סליחה שזה קצר, אני פשוט חייב לקרוא את מצוד האגדות –
קטניס אוורדין, סוף.

21/01/2016 19:49

    חחחח תודה רבה ^^
    טוב, זה לא בדיוק אומר שאני אמשיך (לפחות לא עכשיו, יש לי יותר מדי דברים לכתוב עכשיו), אבל זה רעיון שעלה לי ורציתי לכתוב בתור אפילוג U^U
    בינתיים אתם יכולים להשתמש בזה בתור מושא חלומות והשראה *~*

    21/01/2016 19:52

את לא בטוחה שאת ממשיכה? אז למה העלית את זה?! כדי לגרום לנו לצפות אז להרוס לנו?!?! אבל אני חייבת להודות, אהבתי את זה מאוד. לא הבנתי כלום אבל עדיין :/ ואיי רוצה שתמשיכי את זה. תמשיכי.

22/01/2016 09:31

חחחח תודה רבה *-* וכן, תפסת אותי זו הייתה מטרת העל שלי

22/01/2016 12:21
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך