הילדה האסורה פרק 3
התחלתי לרוץ כאילו חיי תלויים בכך ולמעשה רוב הסיכויים שכך זה היה. הוא רץ אחרי. להפתעתי הוא היה ממש מהיר ואחרי מספר שניות הוא הגיע אלי ואפילו אכף אותי בקצת כך שיכל לעמוד מולי ולא לתת לי לעבור. הסתכלתי למטה בהתחלה ואז הבנתי שזה לא היה חכם. הרמתי את מבטי וראיתי נער רגיל אם סיפור חיים מוזר.
מעיניו ראיתי שהוא יתום כי כאשר היה בן שבע הוריו מתו בשרפה שנגרמה ממרד שהוקם נגד החוק של נתינת יבולים למלכה. הוריו תמכו במלכה ולמעשה אביו היה אביר ואמו הייתה אחת מהמשרתות הבכירות בארמון משהו שממש קשה לעשות. אבל אז המורדים שגרו בקרבתם אירגנו את השרפה והוא ניצל בצורה לא ידוע.
"למה התחלת לרוץ? אני לא אעשה לך שום דבר" אמר לי. שמתי לב שעיניו כאילו חודרות דרכי אבל הרגשתי שהוא לא כמוני הוא מאלון. לא עניתי לו אז הוא החליט לנסות שוב.
"טוב שלום. קוראים לי ליאו" אמר וניסה ללחוץ את ידי אך לא הגבתי. ראשי ועיני היו מכוסות כך שלא יכל לראות מי אני.
"אני יודעת איך קוראים לך ליאו דורסטן" אמרתי. הוא נראה מופתע שאני יודעת איך קוראים לו. אבל זאת התגובה שאני מקבלת בדרך כלל אז לא הרגשתי נבוכה.
"איך? איך את יודעת איך קוראים לי?" שאל.
"יש לי דרכים משלי" עניתי. ידעתי שהוא מתחיל לחשוד בי אז התחלתי לזוז משם באטיות אך הוא תפס את ידי. "ומהן הדרכים הללו בדיוק?" על כל דבר הוא עונה בשאלה. הנער הזה התחיל לעצבן אותי. אין לי הרבה וזמן וברור שאין לי זמן לעיכובים כמו אלו!
"לצערך הרב לא תגלה אותן אלא אם כן תנחש כי אני בן אדם מסתורי ואין לי זמן לעיכובים אז אם תסלח לי אני אלך עכשיו" עניתי הכי בנימוס שיכולתי למרות שבלבי רציתי לבוא ולקרוע את ראשו לחתיכות קטנות. המאלונים ידועים כחמי מזג.
"את מבינה שאני לא מתכוון לתת לך ללכת עד שתיתני לי תשובה" אמר וניסה לתפוס את ידי שוב אך הפעם הייתי מוכנה הנפתי אותו והפלתי אותו הוצאתי מהר את החץ וקשת שלי וכיוונתי אותם ללבו. הוא נרתע.
"אם כבר אתה חייב לי תשובות. למה אתה נכנס ליער?" אמרתי בקול רגוע לחלוטין.
" חיפשתי אותך"
תגובות (1)
ואו