ילדי הירח-ירח אדום אפילוג

אני עומדת מול המראה ומסדרת את השיער שלי, דפיקה על הדלת מסיחה את דעתי.
"כן?" שאלתי מבלי לפתוח אותה.
"ביקשת שאבוא." אמרה פייז' מבעד לדלת, פתחתי אותה והיא חיכה אליי את החיוך המפורסם שלה.
"את נראית מהמם פייז', גם את קלסי." אמרתי כשראיתי שעמדה מאחור בשמלת השושבינה שלה.
"מי שמדברת, השמלה הזאת נראית משגעת עלייך." אמרה בחיוך והסתובבתי בשמלה הלבנה שלי.
"תודה, אני מקווה שאוסקר יאהב אותה." אמרתי והסתובבתי בחזרה למראה, עברו שש שנים מאז הקרב נגד רוג'ר. חזרנו אחר כך לבית דודו של דוריאן, שנים של רוגע ועכשיו הרגע המשמח ביותר בחיים שלי.
"אחותך הגיע עם הלהקה שלה, היא עם הגבוהה אנדרו נראה לי." אמרה קלסי והגיחה מאחוריי, היא סידרה את השיער שלי והצמידה לראשי סיכה ישנה שהייתה שייכת לאימי.
"אז יש לך משהו ישן, משהו חדש ועכשיו צריך שאול וכחול." אמרה ופייז' והוציא מתיקה שרשרת עם תליון כסף ובמרכזה משובצת אבן ספיר, היא סגרה אותה מסביב לצווארי והבטתי בה.
"מושלם." אמרתי וחיבקתי אותה, דמעות מציפות את עיניי.
"אל תבכי, אני גם אבכה וזה יהרוס לי את המסקרה." אמרה פייז' בקול חנוק וקלסי הצטרפה לחיבוק שלנו, ניגבתי את הדמעות שלי ותפסתי את זר הפרחים שלי.
"חבל שאבא שלי לא כאן, או אמא שלי-" התכלתי לומר לפני שמישהי קטעה אותי.
"היא הייתה מתנגדת לרעיון שתתחתני בגיל עשרים וארבע." אמרה לורה והביטה בי. היא נראתה כל כך מבוגרת עכשיו, בת עשרים למרות שהיא רק בת שש עשרה. חיבקתי אותה חזק, ניסיתי שלא לבכות.
"התגעגעתי אלייך אחות גדולה, את מאד חסרה לי לונה." אמרה והביטה בי עם עיניה הירוקות והבוהקות.
"אני שמחה שהצלחתם להגיע, לא ענית להזמנה שלי אז חשבתי שאולי היא לא תגיע בזמן." אמרתי והסתדרתי זקופה.
"לא הייתי מפסידה את זה בעד שום הון, יש מי שמלווה אותך לחופה?" שאלה בחיוך.
"לא, בגלל זה אני מצטערת שאמא ואבא לא כאן." אמרתי והחיוך ירד לרגע.
"אז אני אביא אותך." אמרה בחיוך והמוזיקה החלה, פייז' הלכה קדימה ואחריה קלסי. "מוכנה?" שאלה לורה ולקחה את ידי, היא לבשה שמלה שחורה עד בירכיה ונראתה מבוגרת ובוגרת.
"יותר מתמיד." עניתי והתחלתי לצעוד, כולם הביטו בי. דוריאן וקמרון שעמדו ליד אוסקר הביטו בבנות קודם וראיתי אותם מתפאלים מיופין, לוק ואלי ישבו מאחור ונראו כל כך בוגרים עכשיו. איימי ומייק ישבו מקדימה וראיתי את האושר על פניהם, אז הבטתי קדימה. אוסקר שלי, הוא נראה כל כך שמח והטוקסידו שלו ישב עליו מצוין. הוא הביט בי בחיוך מלא שיניים צחורות ועיניו מלאות אושר, חייכתי חזרה והרגשתי אושר עילאי.
'אני אוהב אותך,' אמר לי ולא הפסיק לחייך 'את נראית משגע.' המשיך והסמקתי.
'גם אתה, ואני אוהבת אותך.' אמרתי לו והמוזיקה פסקה כשהגעתי לידו, לורה התיישבה ליד אנדרו ושאר הערפדים.
***********************************************
&עשר שנים לאחר מכן&

היא נראתה כמוהו, שירה החום הארוך ועיניה הכחולות כמו ים. היא שיחקה עם אחיה בן השנתיים, שיערו הבלונדיני והמתולתל נופל על עיניו התכולות. אני ואוסקר ישבנו בסלון מתבוננים אליהם, הוא ליטף את הלחי שלי.
"אנחנו כל כך ברי מזל." אמר ונישק אותי, גרנו בעיירה הישנה שלו. קרוב מספיק לבית אימו כדי שנקר אותה על בסיס יומי, אבל רחוק מספיק כדי שלא תבוא כל הזמן ויהיה לנו קצת חופש.
"מה אני עוד יכולה לבקש?" שאלתי אותו ונשענתי על חזהו המתוח.
"חיי נצח, הייתי משלם הון כדי להיות איתך לנצח." אמר כמו שתמיד נהג לעשות, הוא תמיד מוצא דרכים לגרום לי לחייך.
"צודק, חיי נצח… זה מה שאני רוצה אם זה איתך." אמרתי ונאנחתי.
"אני אוהב אותך." אמר ונשק לראשי.
"אני אוהבת אותך." אמרתי ונשארנו מסתכלים על ילדינו גדלים.