לעמוד למול הגורל-פרק16-ניקיטה
אליסיה התחילה להתעייף מהרדיפה אחרי ניקיטה ברחבי החדר.
היא סיננה כמה קללות עסיסיות שזקנות אמיתיות לא היו מרשות להישמע בביתן.
קונואה חזר והסביר שלמלון אין שום שק כזה.
אליסיה נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ.
"אז מה נעשה?" רטנה.
"יש צמח יחיד במינו שגדל בניו-ג'רזי. במקדשים העתיקים של אקסוניה." אמר קונואה, "אני זקוק למתנדבים שיחפשו אותו ויביאו אותו הנה, נשנה את אליסיה ונלך מכאן."
"ואיך בדיוק הם יחזרו?" שאלה אליסיה. "יש שם גם צמח שברגע שנוגסים בעלה אחד שלו הוא משגר אותך למקום שאת שמו אתה אומר." אמר קונואה.
"אני מתנדב," הציע מייק."אבל איך נגיע לשם?"
"גיליתי שהמלון היה פעם כלא, האסירים גרמו בקסם למינהרות תת קרקעיות להיפתח בכל מקום, הן פעלו על ידי כך שהמשתמש בהן אומר את היעד והן שולחות אותו לשם."
"גם אני מתנדבת," אמרה צ'נדלר. אנאל הרימה יד, ואיך לא…גם ניקיטה.
"מצוין, תצאו עכשיו, המנהרות היחידות שמצאתי נמצאות בתוך האגם." אמר קונואה.
"בתוך האגם?" שאל ניקיטה. אבל כל השאר כבר יצאו.
האגם היה בריכת נוי מלאה בדגים, אורכו היה כשל שלושה מגרשי פוטבול.
ניקיטה קפץ למים. הם היו קפואים כקרח. לרגע הוא התחרט שהתנדב.
אחריו קפצו השאר. צ'נדלר החזיקה לו ולמייק את היד,אנאל החזיקה את ניקיטה מהצד השני.
"ניו-ג'רזי המקדשים העתיקים." מישהו אמר.
המים בלעו אותם.
ניקיטה מצא את עצמו בתוך ג'ונג'ל ענק. מלא בסלעים ענקים.
כמה ציפורים ציצו מצמרות העצים שחסמו את וב האור שחדר לתוך הסבך.
אבל המקום היה טבעי ויפה כל כך.
"בסדר. איך נמצא כאן-צמח?" שאלה אנאל. "יש כאן די הרבה צמחים." הסכים מייק.
הוא הסתובב במקום.
"נאלץ להתפצל." אמרה צ'נדלר. "ניקיטה, אתה למקדש, אנאל את תחפשי בתוך היער ומייק, את תסרוק את השטח כאן. אני אלך לבריכות המים ששם." היא הצביעה על מאגר בריכות נוצצות, צבע המים היה טורקיז-כחול.
ניקיטה פנה אל המקדש.
תגובות (0)