הסיפורים כאן הם קטעים וחלקים שאני כותב. הסיפור נכתב מגיע מנקודת מבט אישית של הדמות גראנד מהסיפור שלי. מצביאי מלחמה קטע הראשון הוא "אני זוכר כשהייתי צעיר"

"מצביאי מלחמה" יתום. ואחד בכינוי זקן קטע שני

27/07/2016 711 צפיות אין תגובות
הסיפורים כאן הם קטעים וחלקים שאני כותב. הסיפור נכתב מגיע מנקודת מבט אישית של הדמות גראנד מהסיפור שלי. מצביאי מלחמה קטע הראשון הוא "אני זוכר כשהייתי צעיר"

אני בן 21. עברתי איתו הרבה בחיי… מהשמדתה של העיר. ואחוות האחים והמסע הארוך שלנו שלא ידענו לאן אנחנו נגיע, וכמובן מבצר דאראגול. כאשר היינו קרוב לגיל הנעורים.. גיל 12 14..אני ומרקוס ברחנו מהשמדתה המוחלטת של העיר שלנו עד ידי צבא הואסלים של ממלכת אדמון. מצחיק שבשנתיים הראשונות שמרקוס היה מבקר אותי מחוץ לעיר התחתית ששמה היה מאנט, מבצר העיר מאנט… לא ידעתי ולא העלתי בדעתי שמרקוס הוא בנו של המלך מאריס. כולכך קיללתי אותו על זה שהוא הסתיר את זה ממני במשך 4 שנים עד המתקפה על מאנט שהושמדה. וממלכת אדמון לקחה את השליטה. העיר הזאת היא יעד אסטרטגי חשוב מכיוון שהנמל נמצא קרוב לעיר המסחר עם היבשת הצפונית. ובמקרה הגרוע לברוח מהאפלה הדרומית שעדיין לא התפרצה. מאנט הייתה עיר ממלכה קטנה בשם דאראגן, היא אזור יפיפה ממזרח העיר היו את הריי דאמיון וממערב את השדות הפתוחים שמגיעים עד לחופי הים המערבי ומדרום העיר את שביל הסחר הראשי לממלכות המרכז והדרום הרחוק. אחריי המתקפה נמלטנו כמה שיותר דרומה, מבלי לחצות את שביל הסחר בעודינו רעבים וצמאים עד שנתקלנו בקבוצה של שכירי חרב. ניסינו לברוח וללא הצלחה הם תפסו אותנו וכבלו את ידיינו בחבלים והכו אותנו ואחד מהם הסתכל בעייני ואמר לחברו, דאמין! בוא תראה את הילד הזקן שיערו לבן כשלג ודאמין הסתכל עליי ואני מהפחד מבטי הופנה כלפי מטה ודאמין אמר תסתכל עליי ילד, עשיתי את מה שהוא אמר והסתכלתי. הסתכלתי ופניו המלוכלכות והוא הופתע, וצעק אולין!!! אתה מטומטמם??!?! בקול רועד, תסתכל עייניו סגולות!! אתה יודע שזה סימן מקאיין טיפש!! מה חשבתה לעצמך כשהכתה את בנו של האל!! אתה מאמין לשטויות האלה? אמר בזילזול אולין שני האלים לא קיימים דיברנו על זה כבר המון פעמיים אני יקרה לנליוס אמר דאמין!! נליוס… המורה שלי לחיים אני ואתה הקמנו את האחווה עד שנפלתה מחרבו של היתום.. ואני גראנד שיער לבן בכינוי הזקן יפיל את את הבוגד אחריי כול מה שהוא לימד אותו הוא הפנה את גבו לנליוס ובמיוחד אליי. אני לא יסלח לך מרקוס. אתה תמות, ואתה תשחה בבריכת הדם שלך, נליוס הוא היה המורה שלי ושל מרקוס. הוא אימן אותנו האכיל אותנו התייחס אליינו כמו אל ילדיו אפילו מחלת העור לא עצרה ממנו ללמד אותנו, הפנים שלו התעוותו והוא נאלץ לענוד מסכה עד שמת מחרבו של מרקוס. אנחנו אחוות האחים, המצביאים אשר יאחדו! את יבשת הדרום!!


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך