פרק 7-לא צפוי
המאמן שלי לצערי זה רון.
״מה?! אני לא יכולה לקבל את רון בתור המאמן שלי״ אין מצב שבעולם שמכל האנשים בעיירה דווקא נותנים לי את רון!
״לצערי אין לנו מישהו אחר את חייבת״הרופא אמר לי. חשבתי אולי רון מסתכל עלי באושר, רגע למה אני חושבת עליו?
לא את לא חושבת עליו הוא אמור להיות המאמן שלך וזהו. למרות שהוא באמת חתיך עם המדים של בית החולים והחולצה הצמודה והחלוק. אני שונאת שהתת מודע לי מציק לי.
״טוב ,אם אין לי ברירה״ אני נאנחת.״יופי תתחילו יום ראשון על הבוקר.״
ראיתי את הרופא מחייך וקורץ לכיוונו של רון. ״אתם מכירים או משהו?״ שאלתי מרימה גבה בסקרנות.
״לא״ ענו שניהם יחד, יכול להיות שהם מסתירים משהו?
״יאי יום שישי״ אני אומרת לעצמי בציניות כשאני מדברת בפאלפון עם מוניק.
״את יכולה להפסיק להיות צינית לדקה אני צריכה לשאול אותך משהו״ מוניק אומרת לי מהקו השני ואני חושבת שאולי קצת הרגזתי אותה ״שוטי״ אני עונה לה.
״אוקי אז ככה מתרוצצות שמועות -״ זה בטח לא טוב,״שאת ורון ביחד?״ באותו הרגע אם מוניק הייתה לידי הייתי מביאה לה סטירה כזאת כואבת שהוא היה נשאר לה במשך חודשים.
״את רצינית?!מי אמר דבר כזה, אנחנו לא ביחד, ותוציאי את המשוואה הזאתי מהראש כי אני בחיים, ב-ח-י-י-ם לא אהיה איתו!״ אני חושבת שממש צעקתי כי הפנים שלי ניהיו אדומות, לא חשבתי שמוניק תחשוב דבר כזה ועוד עלי!
״אז איך זה שראו אותך יוצאת מבית החולים יחד עם רון?״ קובעת והיא מתחילה לגחך. אני נאנחת ועונה לה שזה לא החלטתי כלל ״לצערי אני לא זאת שקבעתי אבל בגלל הכאבים שאמרתי לך נאלצתי לקבל מאמן שיחזיר אותי לשיקום ומסתבר שהמשקם הוא רון, למרות שאני לא רציתי!״ אמרתי לה בהודעה מראש שיצא לה כל מחשבה על ועל רון.
״למרות שאני יודעת שאת אמרת שונאת את רון שמתי לב שאת דואגת לו , גם אצלו רואים שהוא דואג לך״ הבנתי שמוניק צדקה במה שהיא אמרה לגבי אבל באמת הייתי סקרנית אם מה שהיא אמרה לגבי רון זה נכון…
נפגשנו ליד האגם בחמש בצהריים אחרי שכבר הורידו את סרט ההדבקה והתיק נשאר פתוח ללא כל תשובה…
לא ממש חקרתי בנושא כי לא ממש רציתי להעיק על אבא שלי יותר מידי.
הלכתי בתלבושת חמימה של חולצה ארוכה עם צוורון וי עם דפוס בצבע לבן וחולצה בצבע בורדו וסוודר בצבע שחור עם מכנס ארוך דק שחור שתואם ונעליי ספורט.
״את ממש לא תצתרכי את הסוודר הזה״ אני שומעת את רון ליד העץ שנמצא קרוב לאגם.״אנחנו נעשה ריצות מסביב לאגם במשך רבע שעה בתור חימום״ הוסיף בשעשוע. מה רבע שעה עכשיו!?
״אין לי כח עכשיו, אפשר חמש דקות במקום?״ שאלתי בילדותיות וניסיתי אולי להקל על העונש הזה שבא אלי כך.
״לא, אני אמור לשקם אותך וזה ככה ילך״, נאנחתי, הורדתי את הסוודר ליד העץ והתחלנו לרוץ. אני מרגישה שהרגליים שלי תכף מתפרקות בעשר דקות ואני מתנשפת.
נ.מ של רון:
אני רואה אותה בעשר דקות הראשונות נופלת, היא בטח לא עשתה כושר בחיים שלה. אני רואה אותה מתנשפת ותכף נופלת, אני צוחק עליה והיא מזעיפה את הפנים שלה ״את כבר נופלת? נשאר עוד עשר דקות״.
״מה עשר נשאר עוד חמש דקות״מאיה עונה לי ומתרגזת.
״נו יאללה עוד עשר דקות ונסיים להיום. ביום שלישי נעשה עשרים דקות״ ואני צוחק, למרות שנשאר לה פחות מחמש דקות.
נ.מ של מאיה:
הוא בטח צוחק עלי,אני אמות עוד עשר דקות.
בזמן שאני רצה לא שמתי לב שמעדתי על בול עץ ליד רון. אני מסתובבת ומושכת את רון יחד איתי ושנינו נופלים, אני על האדמה והוא עליי, יותר מביך מזה אני לא אמצא.
״סליחה לא התכוונתי״שנינו אמרנו וגיחכנו.
רון היה מילמטרים ספורים מהשפתיים שלי, אני מרגישה את נשימותיו על הפנים שלי, נשימות חמות, לא כמו החום גוף שלי , החום שלו מושך אותי כלפני מעלה. לפני ששמתי לב, השפתיים שלו נחתו על שלי באופן מושלם, עצמתי את עיניי, שפתיו היו חמות ודקות, נראות באופן מושלם.
מה אני עושה?! אני לא אמורה להתאהב בו! זאת טעות! למרות שרציתי שימשיך לעוד שניות ספורות, רון קם ממני ועזר לי לקום.
״אני מתנצל, לא הייתה לי כוונה כזאת בכלל״ הוא מחייך חיוך ביישני וגם אני, הוא מעביר את ידו מאחורי העורף בבישנות.״אז נפגש כאן ביום שלישי?״.
אני שעדיין בהלם מהנהנת לחיוב והולכת לקחת את הסוודר,״אה ואגב״. הוא אמר והסתובבתי ״את מנשקת מעולה״ הוא מחייך אלי. בפעם הראשונה שאי פעם ראיתי אותו מחייך ואני מסמיקה, אולי יהיה לי טוב אם אני לא אתנגד לרגשות שלי..
אתמול בערב סיפרתי הכל למוניק וכמובן שהיא לא הפסיקה לצעוק מבעד לפאלפון.
״אמרתי לך! נכון?״מוניק אומרת לי מבעד לפאלפון, חייכתי לא יכולתי שלא.״ההורים שלך בבית סוף סוף״ אני אומרת לה כבדרך אגב.״כן הם בבית עד סוף השנה ובחופש אנחנו נטוס לפריז״. אני ממש מאושרת שההורים שלה חזרו.
באמצא שיעור ביולוגיה, הגיע מישהו חדש עוד אחד אבל יותר מסתורי, יותר סודי,כמו פאזל שצריך לפענח.
שיער שחור ועיניים שחורות שיכולות לחדור לנשמה עם לסת מרובעת, הוא לבש בגדים כהים עם חולצה צמודה שהבליטה את השרירים מתחת לחולצה.
ראיתי את לסתו של רון מתהדקת בשולחן לידי ואת הבחור נועץ ברון עיניים כאילו הם מכירים אחד את השני.
״כיתה תכירו את ג׳ייסון״
תגובות (1)
יפה מאוד תמשיכי