קללת השאול- פרק2

אדגרד החליק יד במורד שיערותיו הזהובות, הוא השקיף על האופק, מגונן על עיניו מהחמה באמצעות ידיו. הנסיכה רוזלינד עמדה לצידו, היא נראתה רצוצה, הם נאלצו להירדם בשדה.
השיער שלה התמלא קש וטינופת, אך היא נראתה נינוחה ורגועה.
"נצא עכשיו," פסק. "אנחנו צריכים להגיע למקום מבטחים לפני יום הולדתך העשרים, המלך והמלכה ינסו לתפוס אותך, ואני משוכנע כי הרבה אחרים רוצים אותך. את משמשת כפיתיון, כשיגיעו, אהרוג אותם בזמן. הם לא יניחו את ידיהם עליך."
היא חייכה, אולי מהפגנת האומץ שלו. "תודה לך. לאן אנחנו אמורים ללכת? מה הוא מקום המבטחים?"
הוא הביט בה שוב, מקרוב- היו לה שפתיים מלאות ואדומות כדם, אך לא מרתיעות. עצמות לחייה הגבוהות השוו לה מבוגר יותר, וחכם יותר.
"ומלבד זה. מדוע יום הולדתי מדאיג אותך? משהו עתיד לקרות?"
הרבה דברים, חשב, אך הוא שתק. אדגרד לא רצה להפחידה. כשתגיע לגיל עשרים, צורתה תתגלה, הנבואה תתגשם וכולם יזכו לחזות בה, לחמש שניות בערך מחייהם האומללים, לצפות ביופייה הנדיר.
"שום דבר," מלמל. "אנחנו בדרך למלהסיה, הממלכה השכנה. המלך לא יעז לחפש שם- היא ממלכה של שוטים. אך זהו מקום מוגן, למענך."
היא הנהנה. "אני מבינה."
הם החלו לצעוד לאורך הדרך, השמש קופחת מעליהם.
כעבור שעה בערך הכריז אדגרד, "מלהסיה!" הוא הביט במקום בגאווה ושילב את אצבעותיו באצבעות הנסיכה הדקיקות.
"מי שם?" שאל שומר עטוי מדים.
אדגרד חייך. "צייד, פשוט עם. אנא פתח את השערים, אחותי ואני צריכים לעבור."
השומר הביט בהם בסקרנות. בדיוק כמו רוזלינד, היא עיקמה את אפה- כנראה המחשבה על קרבת דם ביניהם העיקה עליה, כך לפחות היה נדמה לאדגרד.
"ובכן, לא אוכל לסרב ליפיפייה כמוך," חייך השומר, הוא פתח את שער העיר, והם מיהרו להיכנס.
"איך הוא באמת האמין לך?" שאלה. "זה היה פשוט מדהים!"
אדגרד גיחך. "זה חלק מקסמך, את מכשפה עמוק בתוכך, את יכולה לגרום לאנשים לציית לך. אך רק במידה מועטה."
הנסיכה חייכה. היא הניחה יד על אחת מבתות הקש המשמשות למגורי האיכרים, לצד חומת הממלכה.
"מה עושים עכשיו?"
אדגרד הרים את הוא גרד את זיפיו הבהירים והביט בסקרנות בנסיכה ששקדה להכין משהו מקש שהונח על האדמה, זו הייתה ציפור, לפחות צורה של ציפור, וכשלפתע, היא השתנתה, בהבזק אור והפכה לציפור אמיתית, בשר ודם.
"כיצד עשית זאת?" שאל בפליאה.
"גיליתי זאת לפני כשנה," היא משכה בכתפייה. "זה עובד עם כל חייה, והם מסכימות לציית לי, כמו שומרות ראש אישיות. אך יש להן חולשה אחת."
רוזלינד הניפה את שיערה הכהה לאחור, היא הורתה לציפור לעמוד על אצבעה המושטת בעזרת שריקה יפיפייה וגבוהה, היה נדמה כי הציפור הבינה את המסר. אדגרד נעצר הוא הביט בה, זו הייתה סנונית קטנה בעלת מקור כתמתם.
הוא כחכך בגרונו. "נמצא אכסניה, יש בידי די כסף כדי להחזיק אותנו כמה חודשיים, אני אצוד למעננו."
עיניה הדבשיות של הנסיכה הבזיקו. "שנלך?"
אדגרד הנהן ושילב את זרועו בשלה.

כשהגיעו לאכסניה הקרובה שילם אדגרד לבחורה בעלת מראה מושך, עורה שזוף; שחום במעט, שיער קרמל ארוך וחלק שגלש עד לאגנה, עיניה הכחולות הביטו בהם בסקרנות, למפרק ידה היא ענדה צמיד כסוף.
"קאיה ג'והנסן," חייכה. "חיכיתי לבואך בקוצר רוח, נסיכה."
"איך את גילית זאת?!" נהם אדגרד, הוא החליש את קולו. "את לא מתכוונת לחטוף אותה, נכון?"
קאיה נאנחה. "ברור שלא בור שכמוך. אני חשפתי את הנבואה, ידעתי שהיא תגיע."
"תמצאי מקום פרטי," פסק אדגרד. אנשים מסוקרנים החלו לנעוץ בהם מבטים.
הם נכנסו לחדר צדדי בסמוך לדלפק, קאיה סגרה את הדלת.
"בסדר," אמרה הנסיכה, "ספרי לנו."
קאיה הטתה את ראשה. "אני מרגלת של מוסד הכניעה. ואם אתם רוצים לשרוד, תבואו איתי."
"מוסד הכניעה?"
"בדיוק!" אמרה. "ראיתי אתכם, נסיכה, כאן."
היא הסירה את הצמיד שלה והורתה להם להביט בו, ציורים שזזים- ממש כמו תמונות מיהרו על המסך, אלו היו הם, משוחחים ממש באותו הרגע.
"את האורקל?" שאל אדגרד בסקרנות.
היא נדה בראשה. "מפני שגנבתי רצחו את אמי, היא הותירה אותי עם הצמיד. להפוך לאורקל הבאה, ולהשתמש בו בתבונה, למצוא את הנסיכה."
"אם כך," אמרה רוזלינד בהחלטיות. "נבוא איתך ללא כל התנגדות."
אדגרד התחלחל. "מדוע את סומכת עליה? היא יכולה להיות מתחזה!"
"יש לה הוכחות, אדגרד."
הוא רקע באדמה בעצבנות והנהן.

"בעוד כמה זמן נגיע?" שאל אדגרד ברוגז. "אני לא רואה דבר."
הוא נתקל ברוזלינד שמעדה אחורנית והתנגשה בו. היא מיהרה להתנצל ולנשקו.
"עוד רגע!" מחתה קאיה. "הנה הפתח."
היא סובבה ידית עץ חלודה בתוך המנהרה בה זחלו, היא נחפרה בסמוך לאכסניה.
"סיסמא!" צעק מישהו.
קאיה סיננה קללה עסיסית. "ג'ילפרי!"
חריקה נשמעה והם נפלו, הישר מטה אל חדר הומה, אור שמש מאיר אותו מן הפתחים שבתקרה.
"את מי הבאת לכאן?!" אמר אותו הקול.
"את הנסיכה!" הכריזה. "עלינו להגן עליה, אני מתעבת את בני המלוכה כמוכם, אך אם היא תצטרף אלינו, נוכל..!"
"לא אמרת כלום בנוגע לשירות הצבא!" רטנה רוזלינד.