קשה באימונים

צחוקם המשוחרר של זוג נערים –נער ונערה – חסרי בעיות מילא את היער הכחול.
מכנסיה הכחולים של נערה שחורת שיער השתפשפו על האבנים הגבוהות, אחת מרגליה נתלתה ברפיון בין שמיים לארץ, עיניה הכחולות זהרו כנטיפי קרח על רקע היער הפורח.
הנער שכב על האבנים החלקות, ראשו מונח על רגלה השנייה של הנערה, שערו השחור מלטף את ברכיה על פי תנועת הרוח הנושבת, עיניו השחורות כאילו נמוגו אל צללי היער והשתלבו באדמה הלחה מבוץ.
הנער החזיק חטיף בצורת כדור וזרק אותו לפיה של הנערה. בתאום מושלם תפסה הנערה את החטיף העגול בין שיניה.
"שיא חדש!" אמרה הנערה בשמחה מניפה את ידיה באוויר בניצחון "בוא נראה אותך מנצח את זה".
"אני נכנע" אמר הנער בצחוק "את מלכת החטיפים!, הריעו למלכה טס!" הנער הצוחק קם על רגליו, הוא דילג במהירות מעל לאבנים ותלש את הענף הקרוב ביותר, בזריזות ידיים מרשימה הוא יצר כתר קטן וצבעוני שהותאם למידותיה של טס. "האם תסכים המלכה טס האדירה לקבל שי צנוע זה מימני, טד, האיכר הצנוע" הוא ניגש אל טס במהירות וחבש את הזר על ראשה.
הם ישבו אחד מול השני והמשיכו לצחוק עד שנגמר להם האוויר. "מה אם טיפאני?" שאלה טס את טד שישב עכשיו על קצה האבנים הגבוהות, רגליו מתנדנדות קדימה ואחורה. "היא בסדר" חיוכו של טד נמחק מפניו במהירות וטס מיהרה להתיישב לצידו. "מה קרה עכשיו?" שאלה טס בנימה עניינית, "לא יודע… אולי אנחנו פשוט לא מתאימים." ענה טד. "אתה משקר," אמרה טס "אני מכירה אותך כל חיי, אתה לא יכול לעבוד עלי." היא חייכה אליו חיוך מלא אהדה וחיכתה. במשך זמן רב הוא לא ענה אך לבסוף הוא נאנח ואמר "היא לא רוצה שאני אפגש איתך יותר, היא חושבת שאני מאוהב בך." ההפתעה שחשה טס הייתה גלויה על פניה, במשך כמה שניות היא שתקה ורק כשמבטו הממתין של טד ננעץ בפניה היא הכריחה את עצמה לענות. "אני… אני לא יודעת מה להגיד. זה מגוחך נכון?" אמרה טס בתקווה. עיניו של טד היססו ובדיוק כשעמד לענות נשמעה צרחה איומה מקצה היער.
שניהם קפצו על רגליהם במהירות, למשך שנייה אחת הם בהו זה בזה ובשנייה הבאה כבר החלו לרוץ לכיוון מקור הצעקה.
לפתע נפלה טס על ברכיה וצרחה מקפיאת דם יצאה מפיה. כאב חזק פילח את ראשה. היא תפסה את ראשה בין שתי ידיה צורחת אל טד שיפסיק את זה.
טד המבוהל נפל על רגליו מול טס הוא הניח את ידיו על כתפיה וניסה להרגיע אותה "תגידי לי מה קרה" הוא אמר במהירות מנסה לחפש פגיעה כלשהי בגופה. אבל לא היה כלום. הכאב היה בתוך ראשה.
מוחה של טס לחץ על גולגולתה כאילו מאיים לפרוץ החוצה ולפזר את מוחה על רצפת היער.
דמעות כאב זלגו במורד לחייה ועיניה נעצמו מעוצמת הכאב. ידיו של טד לא נגעו בה יותר וקולו לא נשמע. ראשה של טס כאב כל כך שהיא לא הצליחה להקדיש לעניין שנייה אחת נוספת, הכאב התחזק והתחזק עד שלפתע הוא נעלם.
על רצפת היער הכחול הונחו שני נערים מעולפים – נער ונערה – שרק החלו לגלות את ייעודם בעולם.