ריקודים עם ערפדים- פרק 8: מלחמת המפקדים וצבא אנשי הקיפוד

ריקודים עם ערפדים- פרק 8: מלחמת המפקדים וצבא אנשי הקיפוד

למחרת בבוקר, ראוס מצא את עצמו שוכב על סדין ליד קערות עם ארוחת בוקר. "פיקניק!" הוא צרח.
"רצינו להפתיע אותך" אמר הקוסם, "וללוות אותך במסע הגדול שלך"
"איזה מסע?" שאל ראוס.
הקוסם הוריד את מגבעתו ואז הוא אמר: "אל שר המגבעות ורוח היהלום הנוצץ, אנחנו נצא עוד חמש שעות, משהו כזה, אז תתכונן, בתיאבון!"
ראוס התחיל לאכול בשביעות רצון, הוא אכל זרי דם שלקח מהפינה של סוף המבוך. "פינת המוות הקסומה" הוא מילמל, "רצחנית ואפלה, בואי קחי אותי מכאן"
"מה? מה? מה?" שאל הקוסם.
"אה כלום.." אמר ראוס, לפתע, קול הדהד בתוך ראשו: "עולם של רצח, עולם של אזיקים, עולם עם קורי עכבישים, הג'ימבורי השחור והקדרה האפלה, נחש איזה עולם זה."
ראוס ניסה לחשוב על העולם הזה, הוא ניסה לתאר את העולם הזה הוא הרכיב את כל הדברים בראש שלו, "קסדת הפלא" הוא מילמל, הוא פתח את התיק שלו והוציא ממנו קסדה, הוא חבש אותה על ראשו ואורות קטנים ואדומים דלקו בחלק התחתון שלה.
"קסדת הפלא, מה אתה עושה?!" צרח הקוסם.
"אתה שואל אותי? אני אפילו לא יודע מה זאת קסדת הפלא!" אמר גארטו.
"תפסיק להציק!" אמר הקוסם, "קסדת הפלא, הדבר הכי נדיר בעולם הקסם, אחרי השלטון הכבד והאכזרי של האלפים מהמעגל האמריקאי, אצלם זה היה אפילו זול, כשהם היו יוצאים למלחמות ואפילו כשהם רצו לצאת החוצה וסתם להשתעשע, הם היו חובשים את הקסדה הקסומה הזאת."
"אני לא יודע מה זה עושה אצלי בתיק, אני פשוט הרגשתי שאני חייב לפתוח אותו" אמר ראוס.
"טוב תקשיב, זה אחד הסימנים שלך, לאט לאט אתה חוזר להיות בן אדם, מתחיל לאכול מאכלים של בני אדם וכל זה בזכות ההרפתקאות שלנו, בארמון של גארטו, במסיבה הגדולה של הירח הכתום ובהרפתקה הגדולה של המבוך, עמדת מול שדים, אלפים, גמדים, פיות, דרקונים קדומים, אתה רק צריך לשים את החץ במרכז המטרה, אתה מבין למה אני מתכוון?"
"כן" אמר ראוס וחייך, "אני מבין, אני מבין גם שזה יקרה במסע האחרון שלי"
הקוסם אכל את מאפה הבוקר הענק שלו ביחד עם גארטו. "מה זה?" שאל ראוס.
"קוראסון ענק" אמר הקוסם ולעס.
"יש שמועות שלוחמי האדמה מסתובבים כאן" לחש הקוסם לגארטו.
"צריך להגן על הערפד הצעיר," אמר גארטו, "אבל איך?"
"חשבתי שיש לך רעיונות טובים" אמר הקוסם.
"אממ" מילמל גארטו ואז הוא אמר בקול חזק וברור: "ראוס, הילחם נגד לוחמי האדמה."
"מה אתה עושה?" צרח הקוסם ואיים על גארטו עם סכין.
"אני מלך הירח הכתום ואני אחליט מה אני אומר ומה אני לא אומר!" צרח גארטו.
"לוחמי האדמה? אתה יכול להסביר לי?" שאל ראוס.
לפתע, דף קטן ומגולגל נשמט מידו של גארטו.
"תיקח את מגילת השאול בזמן שאני נאבק ביצור העלוב הזה, המגילה תסביר לך הכל, לך למקום בטוח יותר ותקרא אותה!" אמר הקוסם, לפתע הסכין נשמטה מידו, הוא שלף את חרבו מהחגורה הכתומה שלו והקרב האמיתי התחיל, גארטו שלף את האקדח השחור שלו. "רוץ!" אמר הקוסם לראוס.
ראוס רץ עד שהוא הגיע לגבעה של המעגל האמריקאי. "הו שטח פתוח, זה מקום טוב ופתוח" אמר ראוס, הוא שיפשף את ידיו, ישב על סלע לבן ופתח את המגילה.
"קוראים לי מגילת השאול, ככה אתה תקרא לי, אתה הבנת את זה ילד?!" צרחה המגילה.
ראוס נבהל, הוא נסוג לאחור, אבל אז הוא נתקל במפלצות ירוקות, כחולות ואדומות, היו להן עיניים בולטות ושפתיים כתומות וורדרדות כצבעו של האפרסק. "רגע… החרב" מילמל ראוס, הוא חיפש את החרב שלו, לא הייתה לו חגורה, הוא חיפש בתיק שלו ואז הוא הוציא חרב קטנה אך חדה. חרב חדה מאוד, היא הייתה בצבע כסף, אבל המפלצות לא פחדו מהחרב והתקרבו אליו. "בסדר" אמר ראוס בעודו מכניס את החרב לתיק שלו, "אם החרב לא עוזרת הגיע הזמן לשלב השני!" ראוס הוציא מתיקו אקדח וכיוון אותו אל המפלצות, אבל אז הוא ראה את אנשי הדרקון, הוא רץ, הוא דילג מעל הלהבות שצצו מתוך הדשא הירוק. "מה אלו הלהבות האלו?" הוא צרח.
אנשי הדרקון התקרבו אל ראוס. ראוס רץ ורץ ואז הוא נתקל באבן גדולה ולבנה ואז הוא נפל ונפל, הוא נחת על רגליו ביער הירוק של שדוני היער הקסומים- האלפים.
"אלפים…" מילמל ראוס, "אחד מהאויבים הכי גדולים של יצורי הלילה השחורים וגם שלי…"
ראוס הוציא את החרב שלו, הוא איים על האלפים עם חרבו הכסופה, אבל האלפים לא פחדו, הם דרכו את הקשתות שלהם, הם היו רכובים על סוסי פוני עם עיניים בצבע אדום, צבע השאול, צבע הזעם, סוסי מלחמה פראיים, חכמים, מתוחכמים וחזקים.
"אוי ואבוי!" אמר ראוס, "סוסי השאול הפראיים, העוצמתיים…"
"אה… פתאום אתה מפחד!" צעקה אלפית אחת, "לתקוף!"
האלפים התחילו לתקוף, הם דהרו על הסוסים שלהם אחרי ראוס, ראוס רץ הכי מהר שהוא יכול, הוא רכב על דרקון כחול אחד שהוא ראה, הדרקון עף, הוא המריא. "אלפים טיפשים, להתראות!" אמר ראוס, אבל הוא לא ידע איך לרכוב על הדרקון והוא איבד את השליטה שלו עליו.
"זהו דרקון, תנחת תצלול אל הקרקע! נו!" אמר ראוס, אבל הדרקון לא הקשיב לו.
ראוס ניסה משהו אחר, הוא מילמל משהו בשפה הדרקונית. אבל אז הדרקון עשה סיבוב של שלוש מאות שישים מעלות, ראוס נפל, הוא אחז בחבלים הצהובים שהיו קשורים לדרקון, הוא טיפס עליהם ואז הוא ראה שהאלפים גם מתחילים לטפס. "אוי ואבוי" הוא מילמל ואז הוא צעק: "הצילו!"
אבל אף אחד לא עזר לו, אנשי הקיפוד הקוצניים התחילו גם לטפס על החבל הצהוב של הדרקון. "דרקון, תמריא, תעלה, תעשה משהו! מי אילף אותך לכל הרוחות?!" צרח ראוס, הדרקון עף על הצד ואז הוא עשה עוד סיבובים של שלוש מאות שישים מעלות.
"די, תפסיק לעשות לופים! תעצור!" צרח ראוס, לפתע הדרקון צלל אל הקרקע ואז הוא נחת בחורשת האורנים. ראוס קפץ מהגב של הדרקון ואז הוא רץ, האלפים רצו אחריו עם חץ וקשת. "אוי ואבוי!" הוא מילמל ואז הוא אמר לעצמו: "טוב, די ראוס, אתה חייב לקחת את עצמך בידיים, תעשה משהו. רגע, מילות הקסם העתיקות, יש לי שיעור מוסיקה משולב עם קסמים בבית הספר, אני צריך לנסות את זה" ואז הוא לחש: "אקס אור!" ואז כל האלפים נסוגו לאחור ואז הם נעלמו. "יש!" אמר ראוס, "רגע, אנשי הקיפוד!"
אנשי הקיפוד רצו אחרי ראוס היה להם את נשק הקוצים, הם יכלו לדקור אותו.
"אקס- בי, זה אתה, אני מכיר אותך איש קיפוד צעיר פגשתי אותך פעם" אמר ראוס, "אתה נראה לי מוכר"
"אבל עכשיו אני האויב הכי גדול שלך שיכול לקחת לך את המתנה הכי גדולה שלך- החיים" אמר אקס בי- "צבא אנשי המפלצות בדרך לכאן, הם יגנבו ממך את החרב הכסופה והאקדח השחור הארור שלך!"
"רגע! הספר!" אמר ראוס, הוא הוציא מהתיק שלו ספר עם כריכת פרווה חומה, סימנייה ארוכה ומיוחדת ודיפדף בו במשך כמה דקות ואז הוא שם את ידו בעמוד חמישים ושבע. "הנה! מצאתי את זה!" הוא אמר, "לאנשי הקיפוד אין זכות להציק לערפדים ולזמן צבאות אחרים של מפלצות, ערפדים, אלפים וכדומה ואין להם זכות להשתתף במלחמה שאין לה סיבה, אם יצור צעיר אחר נמצא במצוקה עליהם לעזור לו ולקדם אותו."
"הו, ספר החוקים של יצורי הקודש!" צרח אקס- בי, "אבל אין לו שום משמעות!"
"בטח שיש לו!" צרח ראוס, הוא פתח בעמוד עשרים ושבע וקרא בקול רם: "אסור לאף יצור בעולמות הפנטזיה לקלל, לצחוק או לזלזל בספר הקדוש."
"איפה גארטו, מלך הירח הכתום שעזר לך? ואיפה הקוסם הבכיין? הם אמרו לך ללכת למקום בטוח" אמר אקס- בי בלגלוג, "שם זה מקום בטוח, הרי הגיהנום."
"אתה לא תיקח אותי לשם!" צרח ראוס ודחף את אקס- בי.
מפקדם של אנשי הקיפוד, בוב סטאר משך את אקס בי והגן עליו, הוא דחף את ראוס וקילל אותו.
"הצבא שלכם ארור ומקולל!" צרח ראוס.
"בלום את פיך, מה אתה מדבר ככה על צבא אנשי הקיפוד שלי, אתה לא מתבייש?" שאל בוב.
"לא, אני לא מתבייש!" אמר ראוס, הוא סגר את ספר החוקים, בוב חטף את הספר וזרק אותו למפל הקסום. "זהו נגמר, זה היה העותק היחידי, פעם היו אלפי עותקים של הספר הזה. "זהו, אין יותר ספרים של יצורים קדושים, זהו, חוקים טיפשים, אנחנו, היצורים הקדושים מבלים במועדונים בלילות, עושים רעש, בלגאנים, יש קרבות, מלחמות, אנחנו לא צריכים ספרים של חוקים!" צרח בוב.
לפתע, ראוס ראה צבא של אנשים עם חרבות חומות, היו להם חגורות חומות, מגנים שחורים, שיריונים כסופים וקסדות אפורות, האנשים הורידו את הקסדות שלהם.
"לוחמי האדמה, אני לא מאמין!" אמר ראוס.
"הו, כמה נחמד לראות את החיילים שלך, אלכס, יש לך צבא מפוקפק וארור, בלי שום כבד, אנשים חוצפנים וחפצים חסרי ערך, יש לך צבא מפוקפק וזדוני, הוא לא תורם לכלום, לצבא שלך ולמסגרת שלך אין נשיא, מפקדים, מסדרים, העם שלנו לא צריך את הצבא הארור הזה שלך!" אמר בוב.
"אתה לא תעז לדבר ככה על הצבא שלי" אמר אלכס, מפקדם של לוחמי האדמה.
"אני אדבר על הצבא שלך איך שאני רוצה, אבל על הצבא שלי אתה לא תאמר שום דבר!" צרח בוב.
אקס- בי נגע בקוצים שלו עם ידיו הזעירות. "רגע, מה עם ראוס?" הוא שאל.
"איך אתם יודעים את השם שלי?!" צרח ראוס.
"חשבתי שנפגשנו פעם, לא? מיסטר ראוס?" שאל אקס- בי בלגלוג.
לפתע, ראוס שמע את הקוסם קורא לו. "זה קולו של הקוסם, הוא קורא לי" אמר ראוס.
"לא כל כך מהר" אמר איש- מפלצת אחד, ראוס הסתובב וראה אותו ואז הוא הסתכל על צבא אנשי הקיפוד. "לתקוף!" צעקו אנשי הקיפוד, גם אנשי המפלצות תקפו, רק לוחמי האדמה עמדו וצפו במלחמה, רוח קרה ליטפה את פניהם.
"לוחמי האדמה, בבקשה, תעזרו לי" אמר ראוס, הוא התחיל לנשוך אנשי מפלצות ואז הוא שלף את אקדחו, הוא ירה, אבל שום דבר לא קרה. "אני צריך לעשות את זה בדרך אחרת" הוא מילמל.
"לא!" צרחה אלפית אחת, היא חטפה את חרב הזהב שלו והשכיבה אותו, היא התכוונה לדקור אותו עם החרב החדה, ראוס התנשם בכבדות ואז הוא לקח ממנה את החרב ודקר אותה.
"הו, ראוס, ראוס, ראוס, מה אתה עושה? מתעסק עם הצבא שלי? לא כדאי לך!" אמר בוב.
"תפסיק להציק לו!" צרח אלכס.
"אה, פתאום אני נזכר שזרקתי את ספר החוקים למפל, היה רשום בו שליצורים אחרים אסור להתערב במלחמות שהם לא קשורים אליהן" אמר בוב בלגלוג.
"לגלגן!" צרח אלכס.
"כן, הוא צודק" אמר ראוס והסתכל על בוב.
בוב רץ אל ראוס וניסה לדקור אותו עם הקוצים החומים שלו. "זה לא ממש מצליח לך" אמר ראוס בנימה משועממת, "יש לי כל מיני טריקים, כדורי הגנה, מעגלי הגנה, אולי תחפש על הגוף שלי?"
"אל תגיד לו את זה," צחק אלכס, "שלא יהפוך גם לשוטר. ערפד צעיר, פשוט תברח, אני כבר אדבר עם אנשי הקיפוד האלו"
"תודה" אמר ראוס, הוא נופף לאלכס לשלום והלך כמה שיותר רחוק מזירת הקרב המסתורית.
ראוס מצא אבן גדולה ולבנה וישב עליה, הוא ראה עשן שחור ואז הוא שמע צלצול של פעמון ואז הוא שמע לחישות. "רגע," הוא אמר, "קוסם, קראת לי, איפה אתה?"
לפתע, ראוס ראה את גארטו והקוסם הולכים אליו, הם יצאו מתוך העשן השחור, הם ישבו לידו וחייכו. "הייתה לנו איזו מלחמה קטנה" אמר הקוסם וחייך.
"נו ומי ניצח?" שאל ראוס.
"שאלה טובה" אמר הקוסם, הוא נגס בתפוח וחייך אל גארטו.
"די כבר מספיק, אתה סתם מחייך, אתה לא ניצחת, אני ניצחתי!" אמר גארטו.
"אני הייתי בזירת קרב מסתורית עם אלפים ואנשי קיפוד, אבל היה לי מזל, אלכס, המפקד של לוחמי האדמה הגן עליי ואמר לי לברוח, אבל היו לי אקדחים, חרבות…" אמר ראוס וחייך.
"טוב, תתכונן ותתארגן, מחר אנחנו הולכים למקום מיוחד" אמר הקוסם וחייך חיוך מסתורי.