Arrow – הקדמה + הרשמה
עמדתי רועדת מול הדלת. הרגשתי שוב כאב, כאב בלתי נסבל, כאב שהיה בדיוק אותו הכאב כמו בסיוטים שלי. עיניי היו פעורות לרווחה וכל גופי נכנס לפאניקה. אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת לפתוח. הצרחה שלי מלאה את החדר. נפלתי על השטיח ונאחזתי בראשי. ראיתי שוב הבזקים של רגשות, ראיתי שוב חלומות מתנפצים ואנשים מאבדים את הנשמות שלהם. ראיתי יותר מידי, הרגשתי יותר מידי אך רק הסבל היה מעל ומעבר להם. נקרעתי מבפנים.
סבתא שלי משכה בשרוולו של סמי, שפתה התחתונה רעדה ומבטה היה נעוץ בי, סמי התבונן בי ברחמים והנהן. הוא כבר ידע, זאת הפעם החמישית שניסיתי ללכת לבית ספר החדש, פעם חמישית שניסיתי לחזור לחיים רגילים ולשגרה. אבל האובדן הכה בי כל פעם מחדש.
"דובשנית, לא נורא אם תנסי שבוע הבא או עוד חודש, את לא תפסידי הרבה." סמי לחש באוזני כאשר הרים אותי. הוא נשא אותי לחדרי החדש והניח אותי על המיטה, הוא שוב כיסה אותי בשמיכות וחיכה שאשתו החדשה, סבתי, תביא את התרופה. היא לא איחרה לבוא, בזרועות רועדות היא קירבה את שפת כוס החרסינה אל פי וידה השנייה תמכה בגבי.
"מיילה, זה בסדר." היא לחשה, אך לא האמנתי לה. "עבר חודש, זה ממש קצת וממש לא מספיק כדי לעכל את זה, תקחי את הזמן." היא הניחה את ראשי על הכרית ולקחה את ידו של סמי ושניהם יצאו מהחדר בדממה.
בראשי חזרתי על כל הקללות שהכרתי והפנתי אותן כלפי. אחרי שההורים שלי מתו לפני חודש סמי וסבתא לקחו אותי לבית שלהם, נתנו לי חדר, מקום לישון בו, קנו לי מצלמה, בגדים יקרים, רשמו אותי לתיכון וטיפלו בי למרות שהתנהגתי כמו משוגעת. וידעתי שאני בהחלט נחשבתי למשוגעת, התקפים, דיכאון. אבל אם לא ניסיתי ללכת לתיכון יכולתי בקלות לצאת מהבית ולשבת בחצר, לנשום אוויר ולהתבונן בנוף ההרים והיער שנראה אינסופי. עצמתי את עיניי וכעבור רגע התחלתי להתייפח. אך בעודי עושה זאת שמעתי רחש. הוצאתי את המצלמה מהשידה והלכתי בזהירות לעבר החלון. הרגשתי ששפכו עלי מי קרח. זאת הייתה זאבה, צבעה היה כסוף והיא נהמה על שועל ערמוני שהביט עליה מאחד הסלעים הרבים שהיו באותו המקום.
קירבתי את המצלמה ולחצתי על הכפתור. שני היצורים מיד הפסיקו לריב והפנו אלי מבט.
העיניים שלהם, ליבי החל לפעום במהירות וכמעט הפסקתי לנשום. שני היצורים ברחו לכיוונים שונים ולקחו את השלווה המעטה שעוד הייתה לי. העיניים שלהם היו אנושיות.
הרשמה ב"רציתי להוסיף:"
תגובות (5)
כתיבה יפה ומסקרנת מחכה להמשך.
ממש יפה . לצערי כבר שתי דמויות שלי שהמצאתי לסיפורים חדשים נדחו ולכן אין לי חשק להתאמץ ולהמציא עוד אחת ולהתאכזב שוב כשהיא תידחה
תודה לשניכן/שניכם אני אף פעם לא דוחה דמויות בעיקר כי אף אחד לא כותבת לי אותן.
הכתיבה ממש יפה, אהבתי.
כרגע אין לי רעיון לדמות, אבל כשיהיה לי אני אביא לך (אולי אני אכתוב לך מחר).
הווו אני אוהבת, נשמע ממש מעניין, תתחילי ^~^
(דרך אגב, את לא צריכה דמויות מאיתנו, בתור מישהי(את) שכתבה את הרעיון, תתחברי אל העלילה, תבני את הדמויות והאישיות שלהן והכל בצורה שאת רוצה, שאת חושבת שהכי תתאים להן, תבטחי בעצמך =)