המלחמה האחרונה- פרק 13

רובי דפקה בכוח על דלת הביתן של ארס. קול הדפיקות הדהד בדממה שעטפה את המחנה בשעת הבוקר המוקדמת. אליס פתחה את הדלת מנומנמת ועצבנית, "מה?!" נהמה לעבר רובי. רובי משכה אותה החוצה וסגרה את הדלת. "מתנצלת על השעה, אבל יש לי שאלה דחופה. ראית את כריסטופר, אדי ואלקסיס?" אליס פיהקה "מי?".
רובי הניחה את ידיה על כתפי חברתה כמבקשת את תשומת ליבה. "כריסטופר גראנט- החדש שלא זוכר כלום, שוכן בביתן 11 עם כל הלא מזוהים, חמוד כזה, עיניים אפורות, גבוה, שיער שטני קצת פרוע. ראית אותו?". "לא" אמרה אליס "בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא הלך לישיבה בביתן המרכזי עם עוד איזה דרדס שמעולם לא ראיתי". על פניה של רובי עלה חיוך "הדרדס המדובר הוא אדי, בן הרמס. שיער חום, עיניים כחולות. יצא לך לראות אחד מהם מאז?".
"לא. למרות שהדרדס היה קצת אדום, אולי הוא חולה?".
"בטח חולה. חולה על אלקסיס".
"מי?".
"אלקסיס גרוון, בת אפרודיטה. שיער חום חלק עד אמצע הגב, עינים אפורות, בהירה וקצת מנומשת. יפיפייה אמיתית. היא, אדי וכריסטופר נעלמו לפני כמה ימים ולא השאירו עקבות. אני רוצה ללכת למצוא אותם. את כריסטופר". "נכון, בטח שאת רוצה" מילמלה אליס והשפילה את מבטה בעצב. "מה קרה? על מה את מדברת?" שאלה רובי כשהיא מקמטת את מצחה. אליס משכה בכתפיה והפילה את ידיה של רובי, שהיו מונחות עליהן. "זה רק ש… את יודעת, לא חשבתי שזה יקרה מאז דייב, אבל יש סיכוי ש… את יודעת אני… יכול להיות אולי…" אליס האדימה והתאמצה למצוא את המילים המתאימות. "יכול להיות מה?" שאלה רובי.
"יכול להיות שאני קצת מחבבת אותו".
רובי לקחה צעד אחורה בהפתעה. אליס מחבבת את כריסטופר? אין שום סיכוי. אחרי המקרה עם דייב בשנה שעברה אליס התרחקה מבנים כאילו היו נגועים במחלה סופנית ומדבקת. דייב, חשבה רובי בחלחלה, אפילו השם שלו עושה לי רע. הוא ואליס היו חברים טובים מאז שהוא הגיע למחנה, לפני עשר שנים. הם היו עושים הכל ביחד. שילוב כזה של בת ארס ובן הפייסטוס לא נראה עוד מעולם. לפני שלוש שנים הם התחילו לצאת, מהלך שהיה ברור לכולם שעתיד להתרחש. למסיבת החורף של האולימפוס לפני שנתיים הם הגיעו ביחד, הוא בטוקסידו שהעצים את גבריותו והיא בשמלה אדומה וארוכה שהבליטה את כל הבליטות הנכונות. זוג מושלם. ה-זוג ה-מושלם.
בשנה שעברה הם חגגו שנתיים. לקחו כמה חברים קרובים ושכרו חדר של בית מלון. בהתלהבות של בני נוער הם פשטו על הג'קוזי והשתכשכו בו להנאתם, מלאים אושר ועצמאות. דייב עלה לחדר להביא עוד שתייה. עשרים דקות עברו, והוא לא חזר. אליס עלתה לחדר לחפש אותו, לצערה. הוא היה שרוע על המיטה, מתנשק ברעבתנות עם חברתה הטובה ביותר של אליס. מיותר לציין שהחברה כבר לא מסוגלת לבטא נכון את הצליל אוֹ, ושצורת הלסת שלה כבר לא גורמת לבנים לרצות לנשק אותה.
דייב התנצל שוב ושוב, אבל את אליס זה לא עניין. בפעם הבאה שיצא לבקר את הוריו הוא נאכל על ידי מפלצת. בתיק שלקח עימו נמצא טלפון נייד ששידר 'אני חצוי טעים' לכל עבר. תגובתה של אליס למקרה המצער הייתה "אופס".
רובי ניסתה להסדיר את מחשבותיה. זה בסדר שאליס תחבב את כריסטופר, יכול להיות שהיא כבר התגברה על דייב ומוכנה לקשר חדש. רובי נאנחה, אז למה קשה לי כל כך לקבל את זה? "זה… אהמ… יופי! זאת אומרת שאת מוכנה לעזור לי לחפש אותם?". "הה?" הימהמה אליס "אין לך בעיה עם זה?".
"לא, למה? אמורה להיות לי בעיה? את החברה הכי טובה שלי ואני רוצה שיהיה לך רק טוב. אולי אם תעזרי לי למצוא אותם תצליחי להתקרב לכריסטופר ולגלות מה הוא חושב עליך".
"אז אני בפנים!" התלהבה אליס, "יש לך רעיון לאן הם הלכו?". "לא" אמרה רובי, "בואי ניגש לשאול את כירון".
רובי ואליס פנו לביתן המרכזי, משתדלות להשמיע כמה שפחות רעש. לפתע נשמעו מולם צעדים והם הסתתרו מאחורי שיח שבצד הדרך. שתי דמויות עברו מולם, בן ובת. "שששש כבר! אוף איתך" נזפה הבת. "מצטער. זה פשוט טוב מכדי להיות אמיתי" אמר הבן. "מה כל כך טוב בזה?" שאלה הבת. הדמויות נעצרו והנמיכו את קולן. רובי ואליס התמתחו בשביל לשמוע את המשך השיחה. "…כריסטופר ואדי ברחו הלילה מהמחנה עם איזו ילדה מביתן אחר. אולי אבא שלך גרם לכריסטופר לצאת למסע חיפושים המוזר הזה?" אמר הבן בהתלהבות. "אולי" אמרה הבת, והם המשיכו לצעוד.
"את מכירה אותם?" שאלה רובי את אליס. "כן. דיימון מביתן 4 ולונה מ8" הודתה אליס "יצא לי… להיתקל בהם". רובי הנהנה כשומרת הסוד של חברתה. "מה הם עושים כאן כל כך מוקדם?" הרהרה אליס. רובי הנהנה לשלילה "זה לא משנה, העיקר שהם גילו לנו את מה שרצינו לדעת. כריסטופר, אדי ואלקסיס ברחו הלילה".
רובי ואליס החליפו מבטים. בתום שנה שלמה של חברות הן הכירו אחת את השנייה מצויין. החלפת מבטים אחת קטנה הבהירה להן את המשך דרכן. רובי חייכה במתיחות, "אחריהם".