עצבות

אני נותנת לעצבות שלי לחייך
אני נותנת לה מקום בעולם להתהלך
שתדע שאני מחבקת אותה חזק
שתדע שאני איתה יד ביד לאורך מרחק
ואני אפילו לא יודעת למה אני בוכה
או מה אני מרגישה
כשכל פעם אני זו שמחזיקה את עצמי מול החרדה
וכשזה מתפוצץ לי בפנים
זה מתפוצץ בחוזקה
כזו שכל פעם מזכירה
את כל מה שאני באמת מרגישה מבפנים
אבל מדחיקה.