אטומים ודוממים

אפתיות נחתה עלינו, הדוממים
ולידינו צורח אדם קדמון
רגילים להחרשת האוזניים
כשלצדנו שרה לה האימה

לפעמים מתעורר לו כעס
והפה צועק וזורק רוק לכל עבר
אבל זה שוכח, כמו סופה
והקול עדיין בוקע מהחדר

לא מתרגשים מכאב, הדוממים
ויש לנו את הזמן שישכך אותנו
כשבידינו ישנו חסר אונים

מתעלמים מצחנת המוות
משחקים בלהעביר את הזמן
ומאחוריי הגב יש לנו דיכאון
כשאנחנו מחייכים בריקנות
מלכי האטימות הנרכשת

עצוב, אבל לא מספיק
כי אנחנו מעדיפים שקט על רעש
וכשהרעש יידום שוב
אנחנו נשבר
כשמתחתינו יש זיכרונות